בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יללת הזאבים הביטחוניים

90תגובות

שתי הפגנות נערכו אמש בתל אביב, אחת בקרית גת ואחת בעפולה - כולן תחת דגל "הצדק החברתי". הגדולה מביניהן מהווה שיא בסיבוב הנוכחי של המאבק למען גיוס החרדים והערבים - שסביבו מתנהלים בימים אלו משחקי כיסאות בכנסת ובממשלה. האחרות, הקטנות יותר, הן חוליות נוספות בשרשרת המאבק לשינוי השיטה הכלכלית-החברתית בישראל. לצד סיסמאות משותפות ותקווה לשינוי, קיימים הבדלים גדולים במשמעויות ובהשלכות האפשריות של ההפגנות.

בשנה האחרונה חווינו רגעים מרגשים רבים. אלפי אוהלים, מאות אלפי מפגינים ברחובות. נפגשנו. לקחנו אחריות על הדברים המשותפים לנו. כשהתקרבנו גילינו שרבים מאתנו נרמסים תחת גלגלי אותה שיטה – כלכלית, חברתית, תרבותית, אנושית. ויכוחים, שיתוף פעולה, מריבות ואופוריה – ההתפרצות החברתית של 2011 העלתה אל פני השטח תסכול ותקווה שלא ראו אור שנים רבות.

לאורך השנה, גם כשלא נמצאו תשובות מדויקות לכל שאלה, ליוותה אותנו ידיעה פשוטה: הפערים החברתיים הם בלתי נסבלים. חלק גדול מקשיי הקיום בישראל אינו הכרחי. העוני הוא ברובו תוצאה של הזנחה שלטונית, לא גזירה משמים. עושר אגדי הוא תוצר של מיסוי, ולא אצבע אלוהים. אנחנו מבקשים לעצמנו חברה אחרת – חברה מגוונת וסובלנית, שפועלת לטובת הכלל ולטובת החלשים בתוכה; לא חברה בשירות הממשלה. זו תמצית הצדק החברתי שלנו.

פעמיים קפאנו: בפעם הראשונה מול דו"ח טרכטנברג – הספין המוצלח של 2011. חלק דחו את הדו"ח מראש, אבל רבים קיוו: אולי בנימין נתניהו באמת רוצה? אולי כבר הצלחנו? היום ברור לחלוטין שוועדת טרכטנברג היתה בעצם הוועדה למסמוס המחאה. למדנו, הבנו, והתפכחנו גם מהתקווה הזאת.

האיום השני שעלול לשתק את המאבק מתרחש עכשיו, והוא הולך ומחמיר. הקמפיין לגיוס חרדים וערבים עלול להפוך לנשיקת המוות של המאבק החברתי לשנה הקרובה לפחות. הביטוי "צדק חברתי" נהפך בשנה האחרונה למושג החשוב ביותר בפוליטיקה ובציבור הישראלי, ואי אפשר שלא להתייחס אליו. אבל מה פירושו? על כך מתנהל כעת מאבק איתנים. השאלה המכריעה היא מאחורי איזה "צדק" נבחר להתייצב כחברה. אנשי ההון/ שלטון עובדים קשה מאוד כדי שהבחירה שלנו לא תאלץ אותם להשתנות. כרגע, צמד המלים "צדק חברתי" משמש אותם לתדלוק מחדש של אחד המאבקים הוותיקים ביותר בחברה הישראלית – המאבק למען גיוס כללי.

הקרב על הגיוס מחליף הידברות, חיבורים והסכמות בפלגנות, הסתה וכוחנות. הוא מחניק את הקריאה לערבות ההדדית ואת הדחף לחיבור בין המעמדות. הוא מפנה את הזעם כלפי המדינה אל החרדים והערבים. זה קול הקדומים של החברה הישראלית, יללת הזאבים הביטחוניים והלמות תופי השבטים הישנים. זוהי שיטת ה"ייתנו-יקבלו" של נתניהו ושל טרכטנברג, שגם הביאה אותנו עד הלום: להפריד ולמשול. לחזק את חוקי המשחק, ולתת לנו להילחם על הפירורים, על החובה לשרת מדינה, שהפרה מזמן את החוזה עם אזרחיה.

אמת – לא הוגן ולא הגיוני שמדינה תדרוש "שירות" חובה מחלק מאזרחיה, ובה בעת תפטור מהדרישה אוכלוסיות שלמות. קל מאוד לנגן על תחושת ה"דופקים אותי", וטבעי להתקומם נגדה. אבל, השאלה היא מה צריך לתקן, וכיצד. כשהדרישה לגיוס הופכת להיות תנאי לזכויות בסיסיות, פירוש הדבר – היפוך של הצדק שבשמו יצאנו לרחובות. "נטל השירות" משכיח ומחליף את הנטל החברתי האמיתי: המיסוי, האבטלה, העדר הקצבאות, רווחי הבנקים והריביות, החינוך הגווע, מערכת הבריאות הקורסת, השכר הנמוך ועבודת הקבלן, הרעב, העוני והאלימות.

מעמד הביניים המצטמק סובל מקשיים חמורים, אך האוכלוסיות החלשות הן הנושאות העיקריות בנטל החברתי במדינת ישראל. ובדיוק כדי להתחמק מבעיות היסוד הללו, מציעים לנו כעת לשים בצד את כל הזכויות, ההפרטות והשירותים החברתיים – ולפני שמטפלים בכל דבר אחר, לדרוש מהאוכלוסיות המוחלשות ביותר לשאת בנטל נוסף.
לכן, לא מדובר רק באופנה חולפת, אלא גם בשינוי של האופן שבו אנו חושבים על "צדק חברתי". רוב רובה של התקשורת הממוסדת, שנשלטת על ידי הטייקונים, שׂשׂ לתרום לקיבוע הספין הזה ודומיו. שוב ושוב דורשים מאתנו להיות נאמנים ולהילחם: בפלסטינים, בפליטים, בערבים אזרחי ישראל, בחרדים, בשמאלנים, באנרכיסטים, בטורקים ובצרפתים. להילחם אלה באלה ולשנוא את העולם כולו, כדי שלא נפנה יחד, מתוך נאמנות הדדית, לפתרון בעיות התשתית החברתיות.

זהו רגע של אמת. אם נבחר ב"צדק חברתי" חריף, שורשי, עלינו לשמור את שאלות היסוד החברתיות על סדר היום, ולהיאבק למענן. צמצום פערים, שירותים חברתיים, דמוקרטיה מהותית, זכויות חברתיות - אלה הנושאים הבוערים. מהצד השני נמצא הקמפיין לגיוס החרדים והערבים, שמנהיגותו יצאה סוף סוף מהארון: מפלגת קדימה, אנשי נתניהו ואביגדור ליברמן, ארגון "אם תרצו", "ישראל שלי", יאיר לפיד, איציק שמולי ואהוד ברק, ושובל חגיגי של טייקונים גדולים כקטנים. זו תמונת המחזור של האנשים שהביאו אתכם אמש להפגנת הגיוס – שבשבילם היא תורנות השמירה על הסדר הישן. רחוק מאוד משינוי ומצדק, הפוך ממהפכה. קמפיין הגיוס הוא צו קריאה לעוד מלחמה מיותרת, ששוב נלחמים בה פראיירים בשירות השלטון. וכרגיל – יש לנו ברירה.

נעם הופשטטר הוא דוקטור למדע המדינה ופעיל חברתי 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו