בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים - ממהפכה לדמוקרטיה

4תגובות

תוצאות הבחירות לנשיאות במצרים מהוות שלב חדש בתהליך הדמוקרטיזציה במדינה. לא רק בגלל עצם קיומן של בחירות חופשיות, אלא משום שמאזן הכוחות הפוליטי החדש שנוצר הוא אידיאלי לצורך המעבר למשטר דמוקרטי איתן. מצרים עדיין רחוקה מדמוקרטיה יציבה, אך הבחירות לנשיאות קידמו אותה צעד נוסף בכיוון הנכון.

עם הדחתו של חוסני מובארק התגבשו במצרים ארבעה כוחות פוליטיים: המועצה הצבאית העליונה, האחים המוסלמים, חוגים מהמשטר הישן וצעירי המהפכה, שחלקם היו גם צעירי האחים המוסלמים. שני הכוחות הראשונים הם שעיצבו בשנה הראשונה את המערכת הפוליטית המצרית.

פעם אחר פעם הפסידו התנועות הפוליטיות המסורתיות ואלה שצמחו אחרי המהפכה במאבק נגד המועצה הצבאית העליונה והאחים המוסלמים - במשאל העם שנערך במארס 2011 תמך העם המצרי בתיקונים חוקתיים, כפי שהציעה המועצה הצבאית העליונה; מפת הדרכים הפוליטית שקבעה המועצה הצבאית נתמכה על ידי הזרם האיסלאמי, ובבחירות לפרלמנט זכה הזרם האיסלאמי, על שלוש מפלגותיו, ביותר מ-70% מהקולות, כשהאחים המוסלמים לבדם זכו ב-45% מהקולות. נראה היה שהאחים המוסלמים והמועצה הצבאית יכולים לקבוע את עתידה של מצרים ללא שותפיהם למהפכה.

ואולם, תוצאות הבחירות לנשיאות בסיבוב הראשון והשני היו לציון דרך במהפכה המצרית. הדיכוטומיה ששררה במצרים ובמדינות ערב בכלל, שלפיה רק שני כוחות משמעותיים עומדים זה מול זה משני צדי המתרס הפוליטי - האיסלאם הפוליטי מכאן והמשטר מכאן - התפוגגה בשנה השנייה של המהפכה. היא היתה נכונה בהקשר של המשטר הקודם, שלא איפשר מרחב פוליטי דמוקרטי. התנועות האיסלאמיות היו היחידות שיכלו להתארגן במרחב הפוליטי הסגור, למרות רדיפת מנהיגיהן. הן יכלו לפעול בתוך המסגדים ומתוך ארגונים קהילתיים. התנועות הפוליטיות האחרות, שלא יכלו לפעול במרחב סגור, הלכו ונחלשו ולא היוו מעולם אלטרנטיבה למשטר.

אחרי המהפכה, היה ברור שהזרם האיסלאמי הוא המאורגן ביותר, לכן הוא הצליח להשתלב במהירות במערכת הפוליטית החדשה. לצעירי המהפכה ולמפלגות האחרות לא היה די ניסיון, שיאפשר להם להתארגן ולהתחבר לעם דרך פעילות פוליטית ואזרחית בתקופה קצרה. ואולם, ככל שעבר הזמן החלה המערכת הפוליטית המצרית להשתנות, כפי שהראו תוצאות סיבוב הבחירות הראשון, שבהן זכו מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ומועמד המשטר הישן, אחמד שאפיק ב-24% כל אחד. המועמדים האחרים, במיוחד חמדין סבאחי ועבד אל-מונעם אבו אל-פותוח, זכו ב-50% מהקולות. כלומר, בבחירות יחסיות זכה מועמד האחים המוסלמים ברבע מהקולות ולא הכריע את תוצאות הבחירות. בסיבוב השני נחשפו יותר מגבלות הכוח של האחים המוסלמים: לולא התמיכה שזכה בה מחילונים רבים, מורסי לא היה מנצח בבחירות, ולראיה - ההפרש הקטן בינו לבין שאפיק (52% לעומת 48%).

לצד מגבלות הכוח של האחים המוסלמים ושאר הכוחות הפוליטיים במצרים נחשפו גם מגבלות הכוח של הצבא. לא מדובר בצבא של מהפכת 1952, ולא בצבא של 1954 שכמעט חיסל את האחים המוסלמים. הצבא המצרי התקפל פעמים רבות בתקופה הזאת בגלל לחץ הרחוב. אין לו את הלגיטימציה שהיתה לו ב-1952, כשיזם את המהפכה. הלגיטימציה שייכת לרחוב שהוביל את המהפכה בינואר ובחר בנשיא. זה לא אומר שהצבא נחלש, הוא עדיין נאבק על מקומו ברפובליקה השנייה, אבל אין מדובר בצבא אידיאולוגי שיתערב כדי להגן על תפישת עולם מסוימת, דוגמת הצבא הטורקי.

מאזן הכוחות החדש שנוצר, שבו אין גורם הגמוני שיכול לכפות את תפישתו לגבי אופיה של המדינה וצורת המשטר - מהווה רקע אידיאלי לפשרה פוליטית, שתביא לבסוף לכינונו של משטר דמוקרטי, לטובת כולם.

הכותב חיבר דוקטורט על "האיסלאם הפוליטי ודמוקרטיזציה במשטרים הערביים: מחקר השוואתי מצרים ותוניסיה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו