בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלקח של השבחת גזע העובדים

מיקרוסופט תמיד התפארה בכך שהיא מפטרת את העובדים החלשים, ומחזקת את החברה. עכשיו מתברר שההיפך הוא הנכון

108תגובות

בשנת 2006, זמן לא רב אחרי שפרש מתפקיד מנכ"ל "מיקרוסופט ישראל", נשא אריה סקופ הרצאה באוניברסיטה הפתוחה. "הארץ" דיווח על האירוע תחת הכותרת "סקופ חושף כיצד מיקרוסופט משביחה את גזע העובדים" (תומר קרן, 16.1.06). וכך צוטט סקופ: "אנחנו מטפחים מצוינות. לא רוצים אנשים בינוניים שקופאים על שמריהם. כל שנה אנחנו מעריכים את העובדים, ומי שמגיע לחמשת האחוזים האחרונים - מפוטר, גם אם הוא עובד טוב למדי, ומעולם לא היתה נגדו תלונה. הפילוסופיה שעומדת מאחורי השיטה הזו היא השבחת הגזע".

במשך שנים שמעתי מסקופ סיפורים ונפלאות על השיטה הזאת. סקופ נהג לספר, שכאיש צעיר למד להתרחק ממקומות שקיימת בהם עבודה מאורגנת שכן שם לא ניתן לפטר עובדים גרועים, והארגון נתקע ונהפך לבינוני. גם בהרצאה שנשא סיפר על חבר המנהל מפעל שיש בו ועד עובדים. לטענתו, חברו טען ש-30% מהעובדים שלו לא שווים כלום, ו-20% עושים משהו, אבל גם בלעדיהם היה יכול להסתדר מצוין. "העובדים הלא טובים לא רק שלא תורמים - הם מפריעים לארגון מכיוון שהם ‘מדביקים' את העובדים הטובים, שמבינים שתמורת פחות מאמץ הם יכולים לקבל את אותה משכורת", אמר סקופ.

מעבר לרטוריקה הדי דוחה, המתייחסת לעובדים כאל בהמות להשבחה, הטיעונים אינם חדשים, והם מהווים את התשתית לריסוק ועדי העובדים בכל מקום ובעיקר בתעשיית ההיי-טק. אך עד כמה הם מבוססים?

בגיליון אוגוסט של המגזין "וניטי-פייר" תתפרסם כתבה, המבוססת על עשרות ראיונות, מסמכים ותכתובות פנימיות מתוך מיקרוסופט ארה"ב. אחת המסקנות של הכותבים היא, ששיטת ההערכה המהוללת נמנית עם הסיבות העיקריות להתרסקות של מיקרוסופט והפיכתה לחברה בינונית.

רגע, כיצד שיטת הערכה שהיתה אמורה למנוע את אותה בינוניות, מייצרת בינוניות? לטענת הכותבים, העובדים יודעים שלא חשוב מה יקרה, מדי רבעון מישהו מהם יפוטר. בתוך קבוצה של עשרה עובדים יהיו שניים שיקבלו הערכות מצוינות, שבעה שיקבלו הערכות בינוניות, ועובד אחד שיילך הביתה. כמו שסקופ אמר, ייתכן שהוא עובד מצוין, אבל הוא פחות טוב (להערכת מנהליו) מחבריו, ולכן יפוטר.

התוצאה המיידית היא, שהעובדים אינם חושבים על הארגון, על העבודה, על המשימות שלהם ואפילו לא כיצד ייהפכו לאנשי מקצוע טובים יותר. תחת זאת הם חושבים כיצד להתבלט בפוליטיקה הפנימית, כיצד לנצח בתחרות ההישרדות בתוך ארגון העורף את ראשי חמישה עד עשרה אחוזים מהעובדים שלו כמעשה שגרה, כאידיאולוגיה ממש.

אין פלא, שהחברה שטופה במאבקים פנימיים, חנפנות בלתי פוסקת ומרפקנות כתרבות ארגונית. כמה אירונית היא העובדה, ש"שיטת השבחת הגזע" שמיקרוסופט מתפארת בה נהפכה לדרך נפלאה להפיכתה מחברה מובילה, מבריקה ופורצת דרך לחברה בינונית, כבדה ומבוהלת. הגזע שמיקרוסופט מייצרת בשיטה שלה הוא של עובדים העסוקים במה יגידו עליהם ופחות במתחרים, בלקוחות ובשוק. זה איננו מתכון להצלחה.

ד"ר דרור הוא ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו