בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גלאי המוסר

15תגובות

השבוע האחרון יירשם כשבוע חג היסטורי למשטרת התנועה ושבוע טראגי לנהגים, לאחר שבהפרש של כמה ימים קיבל בג"ץ שתי החלטות משמעותיות שקוץ באלייתן. הפסיקה הראשונה קבעה, כי מכשירי אכיפת המהירות של המשטרה - אקדח הלייזר ומצלמות המהירות - אמינים ואינם זקוקים לכיול תקופתי; בכך סתם בג"ץ את הגולל על אי ודאות שנמשכה שנתיים, שבהן סירבו בתי המשפט להרשיע נהגים על עבירות מהירות, בנימוק שמכשירי האכיפה לא כוילו במעבדות מוסמכות. הפסיקה השנייה נתנה הכשר למכשיר הינשוף לבדיקת רמת האלכוהול של נהגים, וגם במקרה זה פסק בג"ץ, כי המכשיר אמין לנצח.

אם יידחו הערעורים, שוודאי יוגשו, מדובר בשתי החלטות חשובות והרסניות גם יחד. הן הרסניות מכיוון שביטול הצורך לכייל את המכשירים מוציא מכלל אפשרות קיומם של פגמים וסטיות, והופך כמעט כל ערעור של נהג ללא רלוונטי. הן חשובות מכיוון שדווקא בעיתוי הנוכחי – ימי הקיץ המזמנים לבני נוער בחופשה הזדמנויות רבות יותר לשתות - הינשוף הוא מכשיר אכיפה והרתעה הכרחי. כך גם לגבי מכמונות המהירות שפוזרו לצדי כבישי הארץ בפברואר האחרון בקול תרועה רמה, ועוררו פאניקה במשך כמה שבועות, עד שנהג אחד לחש לרעהו שלא נותנים דו"חות. מהר מאוד התפשטה השמועה לאורך הכביש, וכולם חזרו ללחוץ על הגז ולצפצף על צי המצלמות החדשות, שבסופו של דבר נהפכו לפילים לבנים מבוישים ונלעגים.

אני זוכרת את החורף האחרון על הכביש, עת פוזרו אמצעי האכיפה החדשים בצדי הדרכים. כבר כמה שנים אני גומאת באופן קבוע את כביש חיפה-תל אביב, אבל בחורף האחרון המראות היו מגוחכים מנשוא. בהתחלה לא הבנתי את הגלים-גלים האלה, כך זה נראה לי אז, של קבוצת מכוניות שמאטות כרכב אחד, כמו ניתן להן אות, וכעבור כמה רגעים מאיצות יחד, וחוזר חלילה. אבל אז נזכרתי בשיחת טלפון שקיבלתי כמה חודשים קודם לכן מנציג מכירות של חברה כלשהי, שהתעניין אם אני חפצה בגלאי מכמונות מהירות. "אתה חצוף!" הטחתי בו, "מה שאתה בעצם מציע לי, בלי בושה, זה לתחמן את המשטרה!". בימים שבאו אחר כך המשכתי, נסערת, לדוש באותה שיחה. "איך זה חוקי?" תהיתי, "איך ייתכן שהמשטרה לא פונה לערכאות משפטיות כדי לעצור את החברות האלה, שמסייעות לנהגים לעבור על החוק?"

השבוע בוודאי אשוב לחזות בכביש בגלים-גלים של כלי רכב, שמאטים ומאיצים בתיאום מושלם. סביר אף ששוב אקבל טלפון מנציג מכירות כלשהו, שיניח שאני מעוניינת בגלאי מכמונות. אולי זה אפילו אינטרס של המשטרה, להאט באמצעות המכמונות את מהירות הנסיעה הכללית, גם אם במקטעים-מקטעים של הכביש. מאידך, לא ייתכן שאף אחד שם – במשטרה או בבג"ץ או אפילו בקרב נציגי המכירות וציבור הנהגים – לא מעלה על דעתו עד כמה מסוכנות ההאטות הפתאומיות הללו, במיוחד בעבור מי שאין לו גלאי ואינו יכול לדעת מראש על הבלימה הקולקטיבית.

האטת המהירות הכללית היא אמצעי לקידום מטרה קדושה: הפחתת מספר תאונות הדרכים. לפי עמותת אור ירוק, מחקר חדש באוסטרליה קובע כי מצלמות מהירות מפחיתות ב-47% את תאונות הדרכים. אבל יש כאלה שאינם זקוקים למחקרים כדי להשתכנע: תאונת דרכים שהייתי מעורבת בה, שנגרמה אך ורק בגלל מהירות. ישבתי ליד הנהג וצפיתי באימה איך נהיגה במהירות 140 קמ"ש גרמה לאובדן שליטה על הרכב, שהתחיל לזגזג, הסתחרר סביב עצמו שלוש פעמים, ולבסוף נזרק לתעלה. גם אם בסופו של דבר הנזק שנגרם הוכרז כ"נס", כל האירוע יכול היה להימנע אילו הנהג היה מרפה מעט מהדוושה, מתוך הבנה שמהירות מופרזת מעלה את הסיכון לתאונה.

עיגון אכיפת מהירות הנסיעה בפסיקה נובע מכך שגם השופטים וגם המבצעים סבורים, ובצדק מסוים, שאנחנו, הנהגים, לא מסוגלים לשמור על עצמנו בלי עזרה. מבחינת מי שנוהג בתדירות גבוהה בכבישים מהירים, קל לשכוח את הסטטיסטיקה ולהאיץ בלי לחשוב, במיוחד כשברכב מותקנים רמקולים איכותיים במיוחד. ללא שום קשר לגילנו, אנחנו כמו ילדים שצריכים ולפעמים גם מחפשים את הגבולות; פסיקת בג"ץ מספקת לנו גבולות, ולמשטרת התנועה - שיניים. הרי השימוש בגלאי המהירות מזכיר שילוב של משחק "תופסת" עם "מחבואים", וקצת "שוטרים וגנבים", כשהשוטרים הם הרעים.

הבעיה היא שזה לא משחק. אלה החיים שלנו שאנחנו משחקים אתם. אנחנו מסכנים את גופנו וחיינו במקרה של תאונה, את כיסנו במקרה של דו"ח, ואת עצמאותנו במקרה שיישלל לנו הרישיון. אני יודעת, שגם עכשיו, אחרי הפסיקה, לא אצטייד בגלאי מכמונות ולא אצטרף למשחק ההאטות וההאצות, לא בגלל אי המוסריות שלו, אלא משום שהוא פשוט מסוכן. ועד שזה יקרה אני מקווה שכמוני, עוד נהגים יוותרו על הצעצוע הזה ויבינו שהפתרון הוא בפיתוח תרבות נהיגה.

נורית פלד-קירשטיין היא עורכת "העיר רצוי ומצוי" ומנהלת מחלקת ההגהה ברשת שוקן  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו