בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין זכאי כאולמרט

188תגובות

השאלה שמרבים לשאול עכשיו: האם ראוי שאהוד אולמרט ישוב לפוליטיקה. ועל כך אני משיב: לאחר הכרעת הדין בפרשת הולילנד – אם לא תהיה כרוכה בקלון – איני רואה שום בעיה בשובו; למה לא, בעצם. הוא בהחלט יכול להצטרף לקולקציית המנהיגות הנוכחית, ואין סיבה שנבחין בהבדל: הוא לא יותר טוב, אך גם לא יותר גרוע.

את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מגדירים כ"רעידת אדמה". אבל האדמה לא באמת רועדת, היא לגמרי יציבה: מי שהיה קודם נגד אולמרט, ימשיך להיות נגדו; ואילו מי שהיה נגדו מלכתחילה, יתמיד בהתנגדותו, ייתלה בהרשעה האחת ובשאר הערות השופטים, שחבויות להן בפסק הדין.

עדיין רבים הם האנשים בתוכנו, שאינם זקוקים לחוות דעת משפטית מלומדת כדי להבחין בין טוב לרע, בין ראוי לפסול; כדי להבין ולהפנים מהי דרך חיים שבה איש ציבור צריך לבחור לשם דוגמה. ודוגמה אישית אין כאן בכל מקרה, בין שמזכים בסעיף זה ובין שמחייבים בסעיף אחר: אופי נשאר אותו אופי, נהנתנות אותה נהנתנות, חמדנות אותה חמדנות, והחברים אותם חברים. איש ציבור ייטיב לנהוג אם יהיה הוא השופט של עצמו, וכך לא נצטרך בכל הזדמנות לשופטים ולתובעים ולשוטרים. יסלחו לי שופטי ירושלים אם הכרעתם אינה משנה את השקפת עולמי – לא לחומרה, גם לא לקולא.

לא "הכל שפיט", כפי שניסה פעם אהרון ברק ללמד אותנו. אי-אפשר, למשל, לשפוט את סדר העדיפויות של שליח ציבור על סמך ספר החוקים לבדו - מה יותר ומה פחות חשוב לו בחייו. לא לשפוט, אבל כן לגבש דעה ולחוותה על פי קודקס פנימי: האם השליחות נחשבת בעיניו יותר, או שמא טובות ההנאה שבצדה; האם השררה או בעיקר שכרה. והרשות נתונה. אולמרט לא לקח אותה בכיוון הנכון, והבלבול הזה בין שירות לציבור לשירות עצמי מסוכן מאוד: מלכודות רבות אורבות לפוליטיקאי בדרכו למעלה, והן כולן משוחות בדבש.

לו היה כאן "משפט ציבורי", לו גם הציבור היה ערכאה בפני עצמה, לא היו בתי משפט בישראל חייבים לומר את דברם לעתים קרובות כל כך. אך הציבור הישראלי ויתר מזמן על זכותו, על חובתו, לשפוט את מנהיגיו על מעשיהם ומחדליהם.

ישמח אולמרט בזיכויו החלקי, מותר לו, מי לא היה שמח במקומו ובמצבו. הוא היה צריך להתפטר בשעתו ולו בגלל הר ה"לכאורה", אך בשום פנים לא להתאבד. הוא גם צריך להודות לפרקליטות המדינה, שלא ניקתה אותו מראש בעצמה – מי היה מאמין לה – והשאירה את ההכרעה בידי שופטים. הרי גם בית המשפט זיכה מחמת הספק, ואם יש ספק – לא על הפרקליטות להתיר אותו. זה מה שקרה בפועל, זה מה שהיה צריך לקרות, ודווקא הנאשם וחבריו הם האחרונים שאמורים להלין על הליך תקין ובלתי נמנע, שנסתיים בטובתם.

סוף טוב, אם כי לא הכל טוב. לאולמרט הוענקה היום עוד תעודת יושר, שתיתוסף לאוסף העשיר שלו. ואיך ירגיש אדם, שמעולם לא זוכה, ואין לו אפילו תעודת יושר אחת בבית?
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו