בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלה של נורמה

72תגובות

ביחס לכל עבירה ישנו עניין בירור העובדות, וכשבית המשפט מחליט מה היו הראיות הוא נדרש לקבוע מה היא המשמעות המשפטית שלהן. כלומר, האם העובדות הן עבירה. הפרשנות המשפטית היא זו שקובעת אם היתה עבירה או לא, ואם כן איזו עבירה. זאת שאלה של נורמת התנהגות, מה מקובל בחברה.

למשל, האם העובדה שראש עיר ושר תמ"ת מקבל מ"חבר" 15 אלף דולר במזומן, 4,000 דולר למימון נסיעה ובית מלון ו 380 אלף דולר לכיסוי חוב בחירות היא קבלת דבר במרמה והפרת אמונים - כן או לא. בית המשפט החליט שלא. למשל, האם שר תמ"ת שמסדר הטבות לגופים כלכליים שמייצג חבר קרוב שלו עובר עבירת הפרת אמונים או לא. בית המשפט קבע שכן.

אמנם, בית המשפט הוא זה שמכריע הכרעה ספציפית בתיק כזה או אחר, אבל בית המשפט הרי אינו חי בבועה: הוא חי ופועל בתוך חברה, בתוך מדינה, שהנורמות השולטות בה מעצבות גם את הנורמות המשפטיות. כך שהשאלה המשפטית מורכבת גם ממה נהוג בחברה. שהרי, אם בפוליטיקה הישראלית מקובל למנות מינויים פוליטיים רבים ככל האפשר, בית המשפט מבין שאינו יכול לקבוע פתאום לגבי פלוני - שעשה זאת בהצטיינות יתרה - שזה אסור.

כך מתברר, שהנורמה גם יכולה להיות שונה בתכלית כשמדובר באותן עובדות ממש. למשל, גביית כספים עודפים מגופים מקבילים, כדי לממן נסיעות נוספות לפלוני, אינה בבחינת קבלת דבר במרמה והפרת אמונים מצד אותו פלוני. אבל ביחס למנהלת הלשכה של פלוני, שניהלה את הגבייה, ודווקא לא נסעה בעצמה - לגביה מדובר בקבלת דבר במרמה והפרת אמונים. הכיצד? מנהלת הלשכה היא "עצמאית ובעלת שיקול רחב, טיפלה בנושא בעצמה וכדי להקל על הנאשם ולא להטרידו, לא דיווחה לו על כך".

כלומר, הנורמה היא שהנהנה מדבר המרמה אינו אשם; אשמה רק הפועלת השחורה שסידרה לו את המרמה הזאת. לגבי פועלת שחורה זה צפוי על פניו, אבל גם פועלת לבנה יכולה למצוא את עצמה כפופה לאותה נורמה בדיוק. הנה כך בדיוק, כשעובד זר לא חוקי מנקה ללא רשיון את ביתה של אשת שר ביטחון או של אשת יועץ משפטי לממשלה, היא מואשמת בעבירה פלילית. כשאותו פועל זר לא-חוקי עצמו מנקה את ביתו של שר הביטחון או את ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, זו אינה עבירה כלל. כלומר, זאת כן, אבל מנהלת הבית - סליחה, אשתו של השר - כמו גם אשת היועץ - טיפלה בנושא בעצמה, וכדי להקל על הנאשם - סליחה, השר - ולא להטרידו לא דיווחה לו על כך.

והנורמה עשויה להשתנות עם הזמן. כך למשל, כבר בשנות ה 70 נשמעה חוות דעת משפטית הגורסת כי בשטחי יהודה ושומרון אין כיבוש, כי לאף מדינה לא היתה שם קודם ריבונות, וכי השאלה למי יעברו השטחים היתה עדיין פתוחה. אילו הערבים היו מקבלים את תוכנית החלוקה אז הם היו הריבון בשטח, אבל משום שלא, ישראל היא "הריבון האבוד" שלהם.

הגורס היה המשפטן יהודה בלום במאמר המפורסם "ציון במשפט תפדה", אך חוות הדעת הזאת היתה מיעוט מבוטל ומדינת ישראל על מוסדותיה לא אימצה אותה כלל. נהפוך הוא, ממשלות ישראל ובית המשפט העליון שלה הכירו בהיותה כובשת אוכלוסייה גדולה והתייחסו לשטח כאל שטח כבוש.

והנה, 40 שנה אחרי, אותה חוות דעת בדיוק נמרץ ממש, מוזמנת מוועדה בראשות שופט עליון בדימוס, ומתקבלת בכותרות ראשיות, משום שהנורמה היום היא הנורמה שההתנחלויות הן התיישבות ככל התיישבות, וש"כיבוש" היא רק מלה עוכרת ישראל של שמאלנים ההולכים ומתמעטים.

הכל עניין של נורמה. אם תרצו לדעת מה הנורמה הנהוגה בחברה מסוימת, דרך אחת בדוקה היא להתבונן במשפט וללמוד אותה ממנו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו