בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקיפה באיראן לא תפתור דבר

23תגובות

ישראל זקוקה למנהיג שימחיש עד כמה חסרת שחר תהיה התקפה שלה על איראן, כך כתבה ניבה לניר לא מזמן ("דרוש מנהיג למדינה בהדחקה", "הארץ" 20.6). למרבה הצער, אין ולא נראה שיקום מנהיג כזה בעתיד הקרוב.

רובנו שבויים בקונצפציה לפיה איראן גרעינית תהיה איום קיומי על מדינת ישראל ולפיכך, יש לעשות הכל כדי למנוע זאת. גם אלה הטוענים שטרם הגיעה העת לפעולה, סבורים שאין לפסול שום אופציה, לרבות התקפה. ואלה המניחים, בצדק, כי אין בכוחה של ישראל לבדה למנוע מאיראן להשיג את יעדה, מבקשים לעשות את המלאכה בשיתופה של ארצות הברית.

מכיוון שכמעט כולנו השתכנענו שאיראן גרעינית עלולה להמיט עלינו שואה, ממהרים אישים שונים לחבר תסריטים שונים, ובאחרונה אף הוצג תסריט לפיו המשטר האיראני יטיל עלינו פצצה אם קיומו יהיה בסכנה. הוא יתקוף אז את ישראל כ"ברירת שמשון", בחינת "תמות נפשי עם פלישתים". בקיצור, האיום בשואה הוא מעבר לפינה, "עניין של חודשים", או "אזור חסינות" שהולך ומצטמצם, ואין מנוס אלא למנוע זאת בכוח. ואם הכוח הישראלי לא יספיק, נפעיל יותר כוח - דהיינו אמריקאי. בקיצור, בין פצצה איראנית לבין הפצצה של מתקני הגרעין של איראן, אנו בוחרים בהפצצה.

אי-פי

אולם האמת האסטרטגית אינה כה פשוטה. איראן תהווה איום (שעל ממדיו ניתן להתווכח), בעיקר בשל השילוב של יכולותיה, עכשיו ובעתיד, ושל השקפת העולם של מנהיגיה. לדעתי זהו המרכיב הקובע. האיום האיראני אינו נגזרת של יכולת אלא של הכוונות של המשטר. זהו שורש הבעיה, ולא כמות האורניום המועשר שאיראן צוברת.

לפי שעה, ההנהגה האיראנית טרם חצתה את הרוביקון. טרם ניתנה הוראה לייצר פצצה ויש אף סיכוי שהוראה כזו לא תינתן עוד זמן רב. מכאן, שהשימוש עתה באופציה הצבאית נגד מתקני הגרעין של איראן, ייתן לטהראן את הזכות להגיב ולחולל מלחמה אזורית שבה ייפגעו אזרחים רבים משני הצדדים. זאת ועוד, קרוב לוודאי שתקיפה של איראן תביא להתייצבות הציבור האיראני, על כל שכבותיו, נגד "אויבי המולדת", באופן שיבטיח את שרידותו של המשטר, ולמסקנה, מצד מנהיגי איראן, שאין להם ברירה אלא למהר ולהשיג נשק גרעיני.

כל עוד לא ניתנה הוראה מפורשת לייצר פצצה, יש סיכוי שהוראה כזו לא תינתן. ההיגיון של האי ודאות מביא למסקנה שאסור לתקוף, מכיוון שהתוצאות של תקיפה ידועות ואין בהן בשורה. לכאורה, משתמע כי כשייוודע שניתנה הוראה לייצר פצצה, יהיה כדאי לתקוף. אולם גם זה אינו פתרון משביע רצון, שכן במקרה כזה נשיג בוודאי מרווח נשימה, אולם נשלם את כל המחירים ואיראן, כאמור, תשעט ביתר מרץ להשלמת החימוש הגרעיני. לישראל, לארצות הברית ולמערב לא תהיה ברירה אלא לתקוף את איראן ולחזור ולתקוף, עד שתיכנע. זהו תסריט אפשרי, אך אין הוא ודאי. האם תמשיך ארה"ב לתקוף ככל שיידרש? מה יהיה אם איראן לא רק תמשיך להגיב אלא גם תמשיך להתקדם בתוכניותיה? ואז, מה יקרה אם בעתיד לא כל כך רחוק איראן תודיע שיש לה מתקן גרעיני והיא פורשת מהאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני? מה נעשה, נהגר לניו זילנד? נצא למלחמת גוג ומגוג? או שנתעשת ונלמד לחיות עם איראן גרעינית?

הדעת נותנת שנעדיף את החיים בצל מאזן האימה, ונעשה את המיטב כדי לצמצם את השפעתה של איראן על הנעשה במעגל הקרוב. תקיפה של איראן אינה פתרון. רק שינוי מהותי באופיו של המשטר האיראני יכול לחולל את התפנית הרצויה. לשם כך צריך לעצב מדיניות ארוכת טווח המשלבת פיקוח הדוק עם סנקציות כלכליות, מדיניות ותרבותיות, שיבהירו לעם האיראני כי עליו מוטלת האחריות להביא לשינוי המיוחל באופיו של המשטר. אם איראן תתגרען הסנקציות נגדה יחריפו וסבלו של העם האיראני יחמיר.

נקודת המוצא לעיצוב מדיניות בינלאומית כוללת בסוגיית הגרעין האיראני צריכה להביא בחשבון שאיראן אולי עלולה להתגרען, אך רק שינוי המשטר בטהראן יביא לצמצום הסיכונים ואולי אף יאפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

הכותב היה ראש אגף מחקר במוסד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו