אשם או זכאי במבחן הציבור

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי משגב
אורי משגב

לאן צריכה מערכת המשפט הישראלית לפנות בעקבות משפט אהוד אולמרט? הדיבורים על "רעידת אדמה", "בדק בית" ו"חשבון נפש" בהקשר של הפרקליטות נועדו למקם את הדרמה במונחים מוכרים. לאפשר לאזרחים שנפשם נסערת למצוא נחמה במחוזות קיום בסיסיים (אדמה, בית, נפש). בפועל, זה לא יקרה. למערכות אין באמת נפש. הן מתחמקות מלבדוק את עצמן, ובשעת מצוקה נוטות דווקא להדק שורות ולהתגונן.

גם העיסוק בעתיד התעסוקתי של פרקליט המדינה, משה לדור, טבעי ככל שיהיה, מצמצם שאלה מערכתית לדיון פרסונלי. התשובה מוכרחה להיות רחבה בהרבה.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

השינוי הנדרש הוא בכללי המשחק: ביטול הנוהל, שעל פיו עצם הגשת כתב אישום נגד חבר בממשלה מחייבת את התפטרותו לאלתר. זה נראה בזמנו כרעיון מובן מאליו, ובשלב מסוים עיגן בית המשפט העליון את התפישה בפסיקה מפורשת. הגיע הזמן לערער עליה.

משפט אולמרט מחדד את הכוח שחובת ההתפטרות נותנת בידי פקיד מדינה יחיד: ביכולת ראש התביעה להביא באופן מיידי ואוטומטי להדחת שר או ראש ממשלה. זה כוח לא סביר. אין לו מקבילה של ממש בעולם הדמוקרטי, המבוסס על מערכות מורכבות ועל תורה של איזונים ובלמים ומקדש את משפט הציבור.

אלא שחובת ההתפטרות בעת הגשת כתב אישום מתפקדת גם כחרב פיפיות: הכוח שמגולם בה עלול להיהפך גם לנטל, לעול מוגזם. דוגמה מובהקת היא גרירת הרגליים הממושכת של הפרקליטות בעת כהונת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בתיק אביגדור ליברמן. המלצת המשטרה עם סיום החקירה היתה חד משמעית. גורם בכיר בצמרת הפיקוד דימה אז, בשיחה פרטית, את חומר הראיות ל"בטון יצוק" והעריך את ההרשעה כ"ודאית". והנה, הואיל וברור שההחלטה על הגשת כתב אישום תחרוץ את העתיד הפוליטי של שר בכיר ומנהיג מפלגת קואליציה גדולה, העניין אינו מובא לבית המשפט.

אין ספק, שהניסיון לדמיין ראש ממשלה או שר בכיר עומדים למשפט פלילי בעודם מכהנים בתפקידם מעורר אי נוחות ומעלה שאלות קשות של תפקוד ותדמית. אך יש גם יתרונות בהשארת הברירה בידי נאשמים עתידיים. מי מהם שיחליט להתפטר יוכל להתפנות לניהול משפטו בלי להיות רדוף בתחושת פוטש ועוול, וגם יחזיר לאקט ההתפטרות את כבודו הערכי האבוד. הרי אין אפקט מוסרי להתפטרות כפויה.

חשוב מכך: מי שימשיך בתפקידו יעמוד למבחן ציבורי-ערכי, ולא רק משפטי-פלילי.

כך, למשל, יוכלו האזרחים להחליט בעצמם מה דעתם על נבחר ציבור שנהנה במשך שנים מתרומות של מאות אלפי דולרים, שהועברו במזומן ובלא דיווח לקופה סודית. על מי שמשרד הנסיעות שלו גבה חיובים כפולים על נסיעות התרמה והטיס בחינם את בני משפחתו ברחבי העולם. על מי שאוסף העטים שלו מוערך ב-1.3 מיליון שקל. ייתכן שבמשפט הציבור מנהיג כזה יהיה קצת פחות זכאי.

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ