בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לדבר עם בני ברק, לא לתקוף

107תגובות

עורכת וידיאו צעירה, שלא שירתה בצה"ל, הציבה אוהל מחאה בשדרות רוטשילד ב-14 ביולי 2011. בדיוק שנה אחר כך היתה תנועת המחאה שחוללה לתנועת מחאה נגד הישראלים שאינם משרתים בצבא. דפני ליף וחבריה לא העלו בדעתם שזאת תהיה התוצאה ארוכת הטווח של המרד שלהם.

נכון: כבר בקיץ שעבר ניסרה בחלל האוויר השאלה, אם הזעם של מעמד הביניים המתעורר יופנה נגד הטייקונים, נגד המתנחלים, או נגד החרדים. אבל מעטים שיערו שכבר בקיץ הזה תהיה התשובה שתינתן כה ברורה ורועמת. אנחנו רואים כעת כיצד העליהום על בעלי ההון נהפך לעליהום על בעלי הקפוטות. השאיפה החדשה לסולידריות מומרת בסקילה המסורתית של האדוקים. קני התותחים של המהפכה שינו כיוון ושינו יעד והחלו להפגיז את בני ברק.

במובן מסוים, המתקפה על העולם החרדי מוצדקת. לא ייתכן ש-64 שנה אחרי הקמת המדינה רק חלק מבניה יגנו עליה. לא ייתכן שהמיעוט החרדי הגדל לא יישא בנטל ולא יהיה שותף במלאכת היצירה הישראלית ובהגנה הישראלית. גם לטובתם וגם לטובת אחיהם החילונים, על החרדים לצאת בהדרגה מהגטו ולהשתלב לאט בחיי החברה שבתוכה הם חיים.

אבל האמת היא, שבשנים האחרונות תהליך ההשתלבות הזה כבר מתרחש. האמת היא, שמספר החרדים המשרתים בצבא, לומדים במכללות ומשתתפים בכוח העבודה הולך וגדל. מהפכה שקטה, מבטיחה ובלתי מוצהרת מתרחשת בעשור האחרון בקהילה החרדית. כך שאין סיבה נראית לעין לתקוף את החרדים בשצף קצף דווקא עכשיו. כל שצריך לעשות הוא לפעול בתבונה כדי להעצים ולהאיץ את תהליך ההצטרפות שלהם לצבא הישראלי, לכלכלה הישראלית ולחברה הישראלית.

קואליציה רחבה של אידיאליסטים תמימים ואינטרסנטים מתוחכמים היא שגרמה לכך, שהמרי האנטי-קפיטליסטי של קיץ 2011 היה למאבק האנטי-דתי של קיץ 2012. מילואימניקים הכורעים תחת הנטל ופוליטיקאים שמעולם לא נשאו בנטל עשו השנה יד אחת כדי לדרוש גיוס מלא עכשיו.

אבל הדרישה המובנת הזאת עלולה להיהפך לחרב פיפיות. החיפזון הוא מהשטן, והתופס מרובה לא תופס דבר. אם הלחץ שיופעל על החברה החרדית יהיה פתאומי ומוגזם - היא תשוב ותתקפד בתוך עצמה. אם התחושה של בני ברק תהיה שהיא נמצאת תחת הפגזה - היא תשיב מלחמה שערה. כפי שפרופ' ידידיה שטרן מזהיר היום ב"הארץ", התוצאה עלולה להיות נסיגה במקום התקדמות. אם השאיפה לאחוות אחים תתחלף במלחמת אחים, החברה הישראלית תקרע את עצמה לגזרים.

במוקד ההכרעה נמצאים היום שני אנשים: שאול מופז ויוחנן פלסנר. בניגוד לכל מיני טרמפיסטים, מופז ופלסנר הם שחוללו את פריצת הדרך אל ההסדרה המחודשת של יחסי חילונים וחרדים בישראל. מופז הציב את הנושא במרכז סדר היום של ממשלת האחדות, ואילו פלסנר כתב את דו"ח טרכטנברג של 2012. דווקא קדימה המושמצת היתה למפלגה שתירגמה את הכמיהה לשינוי להצעת-שינוי סדורה ורצינית. היא אף גיבתה אותה בכוח פוליטי ממשי ובאיום פוליטי לגיטימי.

אך היום ברור, שבכמה עניינים תוכנית פלסנר הרחיקה לכת. הרעיונות העומדים בבסיסה נכונים, אך היא איננה קשובה די לצרכים ולרגישויות ולמבנה הפנימי של העולם האנושי שהיא עומדת לשנותו מן היסוד. לכן, בסוף השבוע המכריע הזה, מוטב למופז ופלסנר לא להטות אוזן לפופוליזם החילוני המדרבן אותם להיות גברים. אם יישמעו לפופוליזם הזה, הוא גם יאכילם בדגים סרוחים וגם יגרשם מן העיר.

תחת זאת, עדיף שמנהיגי קדימה יתבוננו בעניין עצמו וישרתו את העניין עצמו. אם יסכימו לרכך את מתווה פלסנר באופן שהחרדים יוכלו לחיות אתו - הם ישיגו הישג היסטורי אמיתי. צו השעה איננו להפגיז את בני ברק, אלא להידבר אתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו