בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פליאה, נקמה, מירוק

7תגובות

לראות ולהבין

התוכנית "יצאת צדיק" (עונה שלישית, החל מהשבוע) מייצרת רגשות שונים לטיפוסים שונים. זה הכוח שלה. למשל, הפליאה: אנשים שקופצים מהספה מרוב פליאה/מבוכה/זעזוע כשהם רואים אינסטלטור חמדן משקר במצח נחושה. הם לא מאמינים שדבר כזה קורה בישראל. הסוג הזה של הישראלים גם לא מאמין שבישראל יש שוטרים שמרביצים או עוצרים בלי סיבה, או שמפקד בצה"ל יכול להתעלל בחיילים סתם כי בא לו. כשהם שומעים על שחיתות או רואים את הבן שלהם בוכה ומסרב לחזור לבסיס כי מתעללים בו, הם מתפלאים/נבוכים/מזועזעים. "זה לא יכול להיות", הם אומרים.

רגש אחר הוא הנקמה: הישראלי הקצת-מפוכח יודע שחלק גדול מבעלי המקצוע מרמים אותו. יותר מזה, החדירו לו לתודעה שזה בסדר, שזה חלק מהעניין (פרנסה). הוא לא מתקומם, אין לו כוח. במקום זה הוא עומד צמוד לבעל המקצוע לאורך כל העבודה. בסוף הוא עובד יותר קשה ממנו. אחר כך הוא אומר שככה זה. אנשים כאלה, כשהם רואים את האינסטלטור מרמה ומיד בא על עונשו (השפלה, ביזוי), מרגישים את הנקמה על כל אותם בעלי מקצוע שעשו להם את זה. על כל הפעמים שהם הזיעו, שילמו ובסוף גילו שדפקו אותם.

הישראלי הזה הוא הישראלי העייף, זה שלא יעשה דבר כדי לשנות את המצב. הוא יודע, למשל, שהצעת החוק של שר האוצר לוותר לחברות הגדולות על מס בשווי כ-20 מיליארד שקל, בניגוד לדעת הבכירים במשרד האוצר, לא מריחה טוב, או שהבנקים "עושים עליו" (האזרח) המון כסף סתם, ושבכלל, למרות שמנסים ליצור תחושה שטוב, הכל בעצם תקוע. אבל הוא לא יעשה כלום. אם מישהו אחר יעשה הוא ישמח. אחר כך יפהק, ילבש פיג'מה וילך לישון.

רגש שלישי, הוא, כמובן, מירוק עצמי. הרי גם בעלי מקצוע שמרמים רואים את התוכנית הזו. גם הם מצקצקים בלשון, מניעים את הראש ימינה ושמאלה ואומרים: "תראה מה זה, פשוט גועל נפש". כשהם רואים את התוכנית, הם מנתקים את עצמם ממה שעל המסך. הטובים כאן על הספה, הרעים "שם". לכן, כשהם רואים את חיים הכט תופס קולגה הם מרגישים נקיים. הם מרגישים טוב. הביטוי של הטיפוס הזה במציאות הישראלית ברור - תפתחו חדשות, תראו.

ולא, זה לא שיפוט (טוב, רע) על התוכנית הנ"ל. היא, במובן של טלוויזיה בישראל 2012, המכנה המשותף הרחב ביותר. פשוט אפשר להתבונן בה וללמוד עלינו לא מעט. לא מעט בכלל.

השמש היא לא שמש

דו"ח ועדת אדמונד לוי מבקש לשנות את עולם המושגים שבו אנחנו מדברים מאז 67' (שפה). הוא לא מציע פרשנות חדשה (משפטית) למציאות הקיימת, אלא פשוט אומר שהמציאות שקיימת - לא קיימת. הוא אומר: התוכן של מה שאתם קוראים לו "שמש" הוא לא שמש. הוא אומר: התוכן של מה שאתם קוראים לו "כיבוש", הוא לא כיבוש. במציאות שיוצר הדו"ח אתם אפילו לא יכולים להפנות את לוי אל הסרט "שלטון החוק", שבו מתראיינים משפטנים על סוגיית השטחים הכבושים, והמושג "שטחים כבושים" מתגלגל על לשונם של כל המשתתפים, לא משנה מה דעתם הפוליטית. למה לא? כי הדו"ח הנ"ל דוחה (גם) את השפה של הסרט. לכן הוא גם לא יכול לעמוד באמת אל מול הדו"ח של טליה ששון. הדו"ח של ששון כתוב במושגים ישראליים כפי שאלה נוסחו על ידי הקונסנסוס הישראלי בלי קשר לשאלות של ימין-שמאל. הדו"ח של לוי אינו מכיר במושגים האלה. הוא רוצה למלא את מושגי המציאות הישראליים בתוכן אחר. הוא יודע: שפה משנה מציאות.

yair.assulin@gmail.com
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו