בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לגייס, לייבש

180תגובות

מי נגד מיגור הטרור, מי נגד השוויון בנטל. כולנו פה אחד בעד, אין מתנגדים. גם חברי ואני העלינו פעם על ראש מאבקנו את התביעה לגיוס החרדים, אבל זה היה מזמן, לפני עשרות שנים, ולימים נמלכתי בדעתי ושיניתי אותה. ולא משום שהחכמתי מאז, אלא משום שפקחתי עיני לראות.

ראיתי את אשר עשו רבני המתנחלים והציונות הדתית לצה"ל, איך הפכו אותו מצבא העם לצבא של פלנגות; איך הפכו רבנים למפקדים בפועל, שתלמידיהם במדים סרים למשמעתם, והם שייתנו את הפקודות ביום פקודה. נפל פחדם על צבא ההגנה לישראל, והם עושים בו כבתוך שלהם; והכל - כדי למנוע "קרע בעם".

ואם חרד"לים כך, חרדים - על אחת כמה וכמה: מי יאמר להם איך ישרתו, מי יעז להכתיב להם תנאי שירות. הרי הצבא הזה אינו צבאם, זהו צבא הצאר בעיניהם, שמגייס אותם לשורותיו בעל כורחם, בדרך של כפייה. נאמנותם הראשונית שמורה תמיד ובכל מצב לליטא דירושלים, לבגדאד דירושלים.

באוזני רוחי אני כבר שומע את כרמלה מנשה מדווחת על אברך-חייל, שבנו הרך נפל למשכב, פתאום קיבל חום גבוה, והאשה מזעיקה את הבעל מהבסיס לבית החולים. היא השאירה בבית עוד שניים-שלושה תינוקות - בעלה כבר לא ילד, הוא בן 22 לפחות. מישהו חייב לעזור לה, אבל המפקד מסרב לשחרר את העזר-כנגדה באמצע האימון. האם לא נמחה כולנו על אטימות הלב? אפשר להתפוצץ. הלא גם השוויון בנטל המשפחה הוא ערך חשוב.

ואברך אחר יודע לספר, שהבחין בחיילת מטיילת בסביבת המחנה, הוא כמעט בטוח שמדובר באשה, אפילו את קולה הצליח לשמוע מרחוק. הנה, זאת ההוכחה: צה"ל לא באמת מעוניין בגיוסם, לא מוכן להתחשב ברגשותיהם, וככה אי אפשר להמשיך.

שערורייה רודפת שערורייה, זה כבר המקרה השלישי בשבוע אחד: עוד אברך, שהציק לו הרעב, קם בלילה לשבור את רעבונו במזווה הגדודי. חשכו עיניו: חותמת הכשרות על קופסאות השימורים היא בכלל חותמת זרה ולא מהבד"ץ הנכון. אמנם כוישר, אפילו גלאט, אבער פון רבובדיה, נישט פון אונדזערע. כנשוך נחש הוא מתפרץ החוצה, אל מגרש המסדרים, ובגעוואלד גדול מעיר את חבריו. יחד הם מחליטים לטלפן לרעבע, גם אותו להעיר, למען יקרע קריעה ויחולל סקנדל. הנה לכם עוד ראיה לנוכריותו של הצבא הציוני, שעוד מעט יהיה צבא של ערבים, כי ישראל-ביתנו היא גם ישראל-ביתם, עד לטרנספר מרצון.

ומה יקרה בשבת? מי ימדוד אלפיים אמה ויתחום לה תחום? ומי יפסוק מהו פיקוח נפש שדוחה, ומי ראוי להצלת חיים ביום הקדוש? עד מהרה תפרוץ פלוגתא הלכתית סוערת בין אדמו"רי חרד"לים לאדמו"רי חרדים, שמחלוקותיהם תמיד לשם שמים ואף פעם לא לשם ארץ: מי יטרטר את צה"ל יותר, ומי יזדקר כפוסק הדור. ובמלים אחרות - גיוס-לכל במציאות הקיימת הוא פירוק צה"ל.

והפוליטיקאים משלומי-אמוני ימשיכו גם בשבוע הבא ללבן את הסוגיה - על מי כדאי יותר לסמוך כרגע - על אלוהים וחיי עולם או על נתניהו וחיי שעה. ביומיים האחרונים שוב נשם עולם הישיבות לרווחה, א-מחיה. רווח והצלה עמדו לו מביבי ומבוגי.

ובכל זאת, עד מתי ימיתו עצמם באוהלה הקטלני של תורה; הלנצח יאכלו לחם חסד מכספי חלוקה? רק דבר אחד ישחרר אותם משורת הבטלה - הצורך להתפרנס. לשם כך, אין ברירה, מוכרחים לייבש את ביצת הקצבאות והתמלוגים, המענקים והמלגות, התקבולים והפטורים והזכאויות, ההטבות וההנחות, ההקלות והתמיכות, את המתן בגלוי ובסתר.

רק אז תהפוך תורתם לתורת חיים; וגם העילוי, פרופסור רמב"ם, יילך לעבודת יומו במוסד הקרוי על שמו, ירפא חולים, ובערב יפנה לעצמו עתים לתורה, למדע, לפילוסופיה ולשפות זרות, כהרגלו מימים ימימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו