בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמוקרטיה חולה מאוד

44תגובות

בהפגנת המילואימניקים (משה יעלון ויוחנן פלסנר עדיין ניהלו מו"מ קונסטרוקטיבי) ראיתי שלט מחויך. עד שמצאתי את הנייד כדי להנציחו, הבחור והשלט שהחזיק - נעלמו. "תדע כל אם עברייה", כתב הכותב, "שלא שמים עלינו זין".

עם התחושה הזאת, אפילו בנוסחה הבוטה, קשה להתווכח. כשמנהיגים מצטטים את דוד בן-גוריון וחולמים על צ'רצ'יל, מבטיחים לחולל שינוי היסטורי ולקבל החלטות היסטוריות, ומנהלים מרוץ אחר משק כנפי ההיסטוריה, גם אחרי גילוי החלקיק האלוהי, כמה אנרגיה יש להם להציג אג'נדה מדינית ולנהל מדיניות כלכלית וחברתית של שוויון בנשיאת הנטל?

לא שמים עלינו. זאת אמת פשוטה. הממשלה הגדולה בתולדות המדינה, המגובה בקואליציית ענק, עסוקה בעצמה ולא בנו. ובנימין נתניהו, ללא אופוזיציה בקואליציה ובעצם גם בכנסת, יכול להרשות לעצמו להתעלם ממצוקות המילואימניקים והסטודנטים והזוגות הצעירים ומעמד הביניים. מכולם ובכל. ובכלל, שום תנועת מחאה עוד לא הפילה כאן ממשלה. ועדת אגרנט - ולא תנועת המחאה של אנשי המילואים - שלחה את גולדה מאיר הביתה. יצחק רבין התפטר. מנחם בגין נכנע לייסוריו הוא. ועדת כהן הרחיקה זמנית את אריאל שרון ואהוד אולמרט לא שייך לסרט הזה.נתניהו יודע שהוא לא יהיה ראש הממשלה הראשון שתנועת מחאה תשלח הביתה. אז למה שלא יעדיף את המשך השותפות עם שותפיו הטבעיים? ולמה שיחרוג מטבעו, ובמקום לדבר על היסטוריה יעשה אותה? ולמה שישים עלינו?

ובכל זאת, לאחרונה טוענים פרשנים פוליטיים כי שלטון נתניהו אינו גזירת גורל, אפילו לא לקדנציה נוספת. גם אם הם צודקים, מתבקשת הערת אזהרה: עד שנחזה בנפילתו, נתניהו עלול לגזור את גורלנו. בקיץ הזה עלולה לפרוץ כאן מלחמה. אולי הקשה במלחמות ישראל. ישראל עלולה לתקוף את איראן. ושקט הס. התנגדותם הפומבית של מאיר דגן ויובל דיסקין וקצינים נוספים במילואים למהלך, לוותה במאמרים אחדים (ארי שביט, אלון בן-דוד, אורי נאמן ואחרים ב"הארץ"), אך ח"כים ושרים, בהווה ובעבר, ומומחים לכל דבר ועניין שתמיד יש להם מה להגיד ועל הכל, הורידו תריס וסגרו מדפים.

דמוקרטיה המתנהלת ללא שיח ציבורי, ובעצם ללא אופוזיציה, היא דמוקרטיה חולה. דמוקרטיה המתנהלת ערב קבלת הכרעות גורליות בשתיקה היא דמוקרטיה חולה מאוד. ואין סימפטום טוב למחלתה משתיקת העומדים בראשה. ויש אפשרות נוספת - גם הם לא שמים עלינו. הייאוש לא נעשה יותר נוח כשמביטים סביב בחיפוש אחר מי שיתכופף לאסוף את השברים.

לחכות לאולמרט? צריך מנהיג עכשיו, היום, הרגע. ולא על תנאי. בוקר טוב לך שאול מופז. שלום ציפי לבני ויאיר לפיד. ומה שלומך שלי יחימוביץ?

לאחרונה הוצגה בגלריה גורדון בתל אביב תערוכתו של לארי אברמסון - 1967. אביו של אברמסון ניחן בחוש היסטורי. במאי 1967 החל לאסוף את גיליונות "הארץ" של ימי הכוננות, והמשיך בכך במלחמת ששת הימים וחודשים אחריה. כעבור 40 שנה מסר האב את עיתוני התקופה לבנו, שצייר עליהם. "היה זה", אמר, "ציור על פיסת היסטוריה. על חתיכת זמן". הבטתי בכותרות, בתצלומים ובמודעות האבל, ושאלתי את אברמסון אם החל לאסוף את גיליונות קיץ 2012. אני לא בטוחה שירד לסוף דעתי. אולי עכשיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו