בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיטת אולמרט ומלחה"ע ה-2

57תגובות

סוכנות הביון האמריקאית, הסי-איי-אי, חשפה בשבוע שעבר חוברת סודית שהופקה במלחמת העולם השנייה, עם הוראות התנהגות לאוכלוסייה באירופה הכבושה - איך לשבש, בלי לעורר חשד, את המאמץ המלחמתי של הנאצים ועושי דברם. לא במבצעי קומנדו ופרטיזנים, בפיצוצים או בהתנקשויות, אלא ב"חבלה פשוטה", יום-יומית, במסווה של תאונות, תקלות, שחיקה ואותו מקדם מסתורי, הגורם האנושי.

כל אזרח, תמים לכאורה ולרוב גם למעשה, יכול להפוך כהרף עין למחבל. אין צורך בציוד או בהכנות. "מלח, מסמרים, חוט; הנשקייה שלך נמצאת על מדף המטבח ובערימת הפסולת". כך משותקים מנועים, נחתכים צמיגים, מנוקבים צינורות. אלה החבלות המוחשיות, אבל יש סוג נוסף, פעולות שגויות והחלטות כושלות. גנרל ויליאם דונובן, ראש האו-אס-אס, המשרד לשירותים אסטרטגיים שממנו נולד הסי-איי-אי, חתם בינואר 1944 על מדריך לחכמים המתחזים לטיפשים. החוברת כתובה ברצינות מוחלטת, אך אפשר לסלוח לקורא התוהה אם אין זו מהתלה, סאטירה מבריקה על החברה המערבית, ממשלותיה, ארגוניה או ועדי העובדים שלה.

למשל, עצות לפועלים, ליד המחרטה או לאורך פס הייצור: עבדו לאט, הכפילו את מספר התנועות הנחוצות לכל פעולה, השתמשו בפטיש קל במקום בכבד. ברכבת, הנפיקו שני כרטיסים לכל מושב ממוספר, כדי לעורר קטטות בין חיילי האויב. במרכזת טלפון נתקו שיחות בפתאומיות, או לחלופין שכחו לנתק את הקו בתום השיחה. במברקה, סלפו קלות מלות מפתח. כאשר השולח כותב "מינימום" והאות "N" מוחלפת ב-X, המקבל יקרא "מיקסימום" ולא יידע אם הכוונה למינימום או למקסימום.

בסעיף "ועדות וישיבות" מומלץ "להעביר כל נושא לדיון וליבון נוספים בוועדות שהרכבן גדול ומסורבל. במקום לבצע עבודה חיונית, לכנס ישיבה". למנהלים מוצע לדכדך את הסגל בהרעפת חביבות וקידום ללא הצדקה על נחשלים לצד אפליה כלפי עובדים יעילים (הסברים יבואו בסוף המלחמה).

הבעיה, הודה דונובן, היא שהחבלה הפשוטה מנוגדת לטבע האנושי (בעמים מסוימים, ראוי לסייג) - לחרוץ קשה להיות עצלן, הדייקן חייב להתאמץ להפוך לרשלן. גם לכך יש פתרון: אפשר לדרוש תוצר מושלם בכל פריט בהזמנה מורכבת ולעכב את המשלוח עד להשגת תוצאה מעולה אך מאוחרת.

לסיכום המדריך, בין עשרת הדיברות (למעשה 11) להורדת המוראל ולזריעת מבוכה, מופיעים הכללים הבאים: "נהג בטיפשות. טעה בהבנת תקנות. יבב והתייפח בהיסטריה בכל הזדמנות, במיוחד בעימות עם פקידי השלטון".

מאז שגרמניה נוצחה במלחמת העולם בזכות תחבולות אלה, אם גם בעזרה מסוימת של צבאות פולשים, נשכחה המורשת של "נהג בטיפשות", עד ששבה ונחשפה בירושלים בדיוק בעת שבסי-איי-אי נזכרו בה. סוף סוף נמצא קהל יעד מצומצם אך נבחר לתירוצים מאולצים שאמינותם ברורה לכל עין, אך הפרכתם "אינה מגעת למידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי".

בילדותו בבנימינה, כאשר האחים אולמרט - יוסי יותר מכולם - בלטו בפיקחותם ובידענותם, אילו סיפר התלמיד אהוד למורה יוכבד או למורה יצחק שהכלב אכל לו את השיעורים, או שנעדר מבחינה בגלל נחיתת חייזרים במבצר שוני, לא היה הספק בגרסתו פועל לטובתו. זה, כנראה, מותר השופט מהמורה, אם לא מותר אולמרט ממשה קצב. וזה עוד לפני עשרות שאלות נוספות, מהן שנוהג לשאול אחד מידידי אולמרט ("איפה הכסף?") ומהן המזדקרות מעצמן - באיזו חוצפה הרבה כל כך להיעדר מעבודתו הממשלתית האחראית ורבת התיקים, למסעות חו"ל בשליחות ארגונים מפנקים, ואם אין בכך מעילה באמון הציבור שבחר בו לשרתו.

בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על שיטת אולמרט. נהג בטיפשות - זה לא נעים, אבל (חלקית) לא פלילי. הצרה היא שלא ברור מי כאן הטיפש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו