בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפיד אנושי של כאב

56תגובות

על הפגנת המחאה אמש ויתרתי. חשבתי שעבר זמנן של הפגנות מאורגנות עם נאומים והופעות, בתמיכת מפלגת העבודה או אירגוני הימין. כאלה ששוחות במרק של אינטרסים, אינטריגות ואג'נדות מנהיגותיות. לא דרכתי גם בהפגנה המסוקרת מהשבוע שעבר על מניפת האופורטוניסטים המרהיבה שלה. זו ששרצה שותף קואליציוני בכיר, ראש שב"כ לשעבר, אקס רמטכ"ל ומנהיג סטודנטים מטעם עצמו.

מהפכה צריכה לרחוש מתחת לאפו של השלטון, להזדחל בין רגליו כשהוא מנומנם וזחוח, לגבש תשתית של כוח עממי, קואופרטיבים, תקשורת עממית חלופית שתפיץ ויראלית מידע עדכני, מנגנוני ביקורת שלטונית נחושים ומציקים. עליה לספק משקל נגד שלטון הגנבים הדורסני שמשגשג כאן.

הפגנה צריכה להיות אירוע נדיר ויקר מציאות. לא כזה שמאפשר למנהיגים לצפות ממרפסתם בנחת בהמון שמאוורר את תסכוליו במפגני ונטילציה סימפטיים. הפגנה צריכה לקרות בעל כורחה. כשהעניינים מגיעים לנקודת רתיחה ואנשים מתנחשלים לרחוב ומתפשטים למימדי ענק כשד רדום שמנוער מהמנורה של אלאדין.

הפגנה צריכה לשחרר כוח עממי שנצבר לאט, בנחישות. בלי אישורים מהתקשורת. כי המהפכה לא תסוקר בטלוויזיה, כמו שאמר גיל סקוט הרון. המרי האזרחי שמתעורר בספרד הוא נחלת הרשתות החברתיות, וכך גם המחאה נד השלטון והטבח בסוריה. ההפגנה היחידה שתסוקר בהרחבה בטלוויזיה היא זו שהשלטון רוצה לחבק, והחיבוק התקשורתי הוא נשיקת מוות למהפכה.

לפני שלושה שבועות התרחשה כאן הפגנת זעם ספונטנית, שהגיחה לרחובות מהרשתות החברתיות. היא ביטאה את הרחש התת קרקעי שחלחל כאן במשך שנה ולא דעך גם כשהתקשורת הספידה את המחאה החברתית; הרחש שלא נמנם כשבערוץ 2 או 10 טחנו כוכב נולד, אח גדול, יפה וחנון. היא לא נגרסה בצליל הלעיסה המונוטוני של הפרשנים הידועים מראש, מדבררי המדיניות ושופריה. היא לא נבהלה ממשטרה ברוטאלית, שניסתה לחנך אנשים - במכות, בגרירות, בהשפלות, בפשיטות לבתי פעילים, בחיפושים, בהטרדות, בשקרים בוטים, בחקירות ובמעצרי שווא. הראייה לכוחה: סיקורה בתקשורת הממוסדת היה מעוות ומסולף.

חשבתי שעד הפרץ הבא צריך להמשיך לפעול בשקט, סיזיפית. לא לתכנן הפגנות. לתת להן לקרות לבד. והנה, במהלך ההפגנה המתוכננת אמש הפך משה סילמן, באופן שאיש מלבדו לא תכנן, ללפיד חי. במכתב התאבדות שחילק רגע לפני ששפך על עצמו בנזין והצית, הצביע על האשמים. על מזבח המדיניות האטומה שמחה נגדה כבר נשרפו 44 צוערי שב"ס ושוטרים. אבל הוא הראשון שעשה זאת בצעד של ייאוש הפגנתי. "הם מתעקשים להוציא אותי מבית החולים ללא עזרה רפואית", כתב לפני כשלושה חודשים בדף הפייסבוק שלו אחרי שחש ברע ופנה לאישפוז, "הם גם מאיימים להזמין לי משטרה, כך שבמקום עזרה רפואית, אני כנראה אגיע לבית הסוהר".

הרשת בערה בתוך שניות בדיווחים מצולמים ומוסרטים. קצת אחרי, הדיווח הראשוני בעמוד הרשמי של משטרת ישראל בטוויטר, היה שמפגינים הציתו פח "צפרדע" ברחוב קפלן בת"א ומן האש "אירע פיצוץ שככל הנראה כתוצאה ממנו נפגע אדם אחד".

זפזופ של דקות ארוכות בין שלושת הערוצים המובילים, מתוך עווית הרגל, העלה שעסקים כרגיל. בערוץ 1: משחק כדורסל. בערוץ 10: "חדשות הבידור עם גיא פינס". בערוץ 2: "עניין של זמן".

אכן, עניין של זמן. בפראג זה היה יאן פלך שהצית את עצמו במחאה על הפלישה הסובייטית. בתוניסיה - מוחמד בואזיזי, סטודנט מובטל שניסה להיות ירקן, שהפך ללפיד אנושי והצית את מהומות הדמים המהפכניות. חודש אחריו עשה זאת בחור מצרי מול בניין הפרלמנט המצרי במרכז קהיר. הערב בשמונה נפגשים שוב מול קריית הממשלה. הפעם זה ספונטני.
 

רונית צח היא עיתונאית ישראלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו