בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביורוקרטיה שורפת

27תגובות

דמות בכירה למדי בעולם התקשורת הגדירה פעם באוזני את העיסוק בביורוקרטיה כ"הדברים הקטנים של החיים". האיש דיבר על ביטוח לאומי, על ועדות של משרד השיכון, על חיובים לא הוגנים במס הכנסה. כל העניינים השוליים האלה, שהם מטרדים אישיים של אנשים קטנים, שאינם גנרלים בדימוס או בנים של טייקון. הזוטות האלה, לשיטתו של הבכיר, אסור שייכנסו אל החדשות כדי שלא לפגוע בסיקור הדברים המהותיים באמת כמו מה אמר פלסנר לבוגי, האם אובמה מחבב את נתניהו או מי יהיה יורשו של כרמל שאמה הכהן בראשות ועדת הכלכלה. 

והנה עכשיו, לכאורה, סדר היום מוטה לשנייה אחת לכיוון הנכון, האנושי, ואפילו הבכיר בטח חושב שצריך לעקוב אחרי פרשת ההצתה של משה סילמן. נו, אז יהיה מי שיגיד שמוטב מאוחר, שהנה זה קורה סוף-סוף אחרי שהתברר שהתאבדויות בסתר בגלל הייאוש מהשיטה לא עושות את העבודה, ושזעקות לעזרה בדרכים שאינן פרובוקטיביות לא מצליחות לחדור לשום מקום.

הרי אנשים כמו משה סילמן שולחים כבר שנים מכתבים לחברי כנסת, לפקידים זוטרים ולכלי התקשורת. המכתבים האלה מגיעים במעטפות דחוסות ובהן דפים ומסמכים שמתעדים את המאבק האבוד מול הביורוקרטיה. הח"כים עונים לפעמים בנימוס, הפקידים מתייקים בקלסרים ואצל העיתונאים משה סילמן הוא אף פעם לא אייטם. עד שהוא מצית את עצמו בלב תל אביב, כמובן. “אם אין בזה חדש, אז זה לא חדשות?”, שאלו פעם חברי להקת "הדג נחש". מה, באמת צריך אדם להישרף ברחוב כדי שמישהו בדרגים הנכונים ירים את העיניים ויתחיל לנבור בסיפור חייו?

סיפור חייהם של אנשים כמו משה סילמן הוא ביורוקרטיה. הוא מעטפות דחוסות, הוא ניסיון להשיג בטלפון מישהו שמכיר מישהו בעמידר כדי לדעת מתי יגיע תורו להיכנס לדירת חדר וחצי בקומה רביעית בלי מעלית. ובזמן ההמתנה לדמות העלומה מהחברה המשכנת – שנהפכה בינתיים לחצי אלוהים – הוא מנסה להגיע אל כתב הנדל"ן של אחד העיתונים כדי לעניין אותו בבעיה. וזו לא הבעיה הפרטית של משה סילמן (או "טרגדיה האישית נוראה" כפי שכינה זאת נתניהו). זו בעיה של ייבוש המגזר הציבורי, של צמצום השירותים החברתיים ורשת הביטחון הסוציאלית, שסילמן נפל בין חוריה. וזה סיפור שראוי לספר בחדשות שוב ושוב, גם אם הוא לא חדש.

משה סילמן כנראה יהפוך לסמל. זה בסדר, אבל כדאי לזכור שסמל הוא משהו שמייצג תופעה, והתופעה הזאת מונה מאות אלפי מיואשים, כאלה שמטפסים על קירות בניסיון להשיג אמפתיה מהמערכת הביורוקרטית, ממקומות שבהם אטימות הלב היא השולטת.

אז אם כבר סמל, לפחות כזה שישנה, ולו במעט, את ההגדרה של מה חשוב ומה לא בשיח הציבורי שלנו. האפשרות השנייה היא שנמשיך לשמוע מדי שעה על ביבי ואובמה, פלסנר ושאמה - ואיך אפשר בלי בוגי כמובן.

אסף ליברמן הוא הוא מגיש התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו