בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי באמת צריך לבקש סליחה

244תגובות

חלף לו שבוע מיום חגו של אהוד אולמרט בבית המשפט, והחוגגים לא יודעים את נפשם: אנה יוליכו את האופוריה? בתחילה דיברו על ההישג המשפטי: הזיכויים הגדולים לעומת ההרשעה הזניחה בהפרת אמונים. הרשעה בסבבה. מיד אחר כך באה המתקפה המשולבת על הפרקליטות, ועכשיו הם מתפנים לתקוף את העיתונאים העוינים. הטענה מוכרת: עיתונאים מסוימים, צמאי דם, הולכים שבי אחר פרקליטות צמאת דם שבעתיים. ביום הכרעת הדין ניהלתי שיחה ערה עם עיתונאי שלא חדל מלכתוב ולצעוק מול כל מיקרופון מזדמן: "להעיף את פרקליט המדינה מתפקידו". באחרונה אף התגולל על העיתונאים שלדבריו מגינים בגופם על הפרקליטות.

כשהוא אחוז באקסטזת פיטורי משה לדור כאן ועכשיו, שאלתי אותו אם עכשיו, לאחר הניצחון הגדול, היה רוצה לראות שוב את אולמרט כראש ממשלה. "בוודאי!" השיב. אם כך, שאלתי, פרקליט מדינה שכשל בהוכחת שני אישומים מרכזיים נגד ראש ממשלה מכהן צריך ללכת הביתה, וראש ממשלה שהוא עבריין מורשע צריך לשוב אל כס ההנהגה? העיתונאי הבכיר השיב לי בביטחון: "בוודאי!" והוסיף בלגלוג: "בחייך, מה זה האישום הזה?" השבתי לו (די בצעקות, מודה): "הפרת אמונים" - כלומר, הפוליטיקאי העדיף את האינטרס האישי על פני האינטרס הציבורי בפעולות שיש להן משמעות כלכליות.

הבה נניח את הדברים על השולחן: אותם עיתונאים שזועקים נגד ההגנה שמקבלת הפרקליטות מעיתונאים אחרים (למי שהחמיץ, בעשור האחרון נוהגים לכנות אותנו "כנופיית שלטון החוק"), הם אותם עיתונאים שניהלו את קמפיין ההגנה של שר משפטים לשעבר, שכפה עצמו על קצינה צעירה בלשכת ראש הממשלה, ושריפדו בכתבות מחמיאות את שובו האפשרי של שר שהורשע בשוחד וישב בכלא לחיים הציבוריים. אז מי זוכה להגנה עיוורת? הפרקליטות שכשלה בהוכחת האישומים המרכזיים נגד אולמרט, או אולי אולמרט, חיים רמון ואריה דרעי, פוליטיקאים שסרחו ומוקפים בעיתונאים שנמסים מהכריזמה שלהם.

לפני יומיים קרא עמיתי גדעון לוי לעיתונאים לבקש סליחה מאהוד אולמרט. צר לי, אבל נראה שלא אשמע לקריאתו הנרגשת. מלוי הייתי מבקש שיקרא את פסק הדין במלואו כאילו הוא קורא דו"ח של בצלם. כל העובדות שדווחו על ידי העיתונאים שהכירו את החומר היטב התקבלו על ידי בית המשפט. תפקידנו כעיתונאים הוא לא לאמץ עמדות משפטיות (אשם או זכאי בסעיף זה או אחר), אלא למצוא את העובדות שאינן שנויות במחלוקת. מבחינה זו תיק אולמרט היה הרבה יותר פשוט לסיקור מתיק קצב. באחרון התביעה אמרה שחור (אונס), והנאשם אמר לבן (לא היו יחסים כלל). תיק אולמרט הוא בסופו של יום תיק שאין בו ויכוח על העובדות החשובות, אלא רק על פרשנותן המשפטית.

כמה מהעיתונאים לא מפסיקים לצטט דברים שכאילו אמרו השופטים על העד המרכזי, משה טלנסקי - "עד הזוי, עד מבולבל" - אך בעצם מצטטים ברשלנותם איש את רעהו. השופטים כלל לא קובעים קביעות קטגוריות כאלה על העד, אלא מתייחסים להתרשמותם מחלקים מסוימים בעדותו. אבל מה זה משנה? גם אם העד היה נתפש על ידי השופטים כחירש, שוטה וקטן - את עדותו בדבר מאות אלפי הדולרים שהעביר לאולמרט הם מקבלים. הם רק קבעו שקבלת הכסף אינה פלילית.

אז על מי אני מנסה להגן? ממש לא על הפרקליטות, לכל היותר על העובדות שאין עליהן מחלוקת, ואם להיות יותר יומרני - על השפיות. כנופיית שלטון החוק? אני דווקא לא רואה עצמי חבר באף אגודה, אבל מילא. נראה לי שזו עדיפה על החבורה שמגינה בחירוף נפש על פוליטיקאים מורשעים, מי בהפרת אמונים ומי בעבירת מין.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו