ללמוד מהחרדים שיעור בפיוס

יובל בן עמי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל בן עמי

נוח על משכבך בשלום, הרב אלישיב, והנה לך, ברשותך, סיפור קטן שעשוי אולי להקל במשהו את לכתך:

בשנת 2003 היתה לי הזכות להתקרב לקהילה חרדית. גרתי אז בארצות הברית ומצאתי עבודה כמורה לאנגלית והיסטוריה לתלמידי כיתה ז' חרדים בבוסטון, שהרי שם לימודי ליבה הם חובה גם במוסדות אדוקים ופרטיים. כל התלמידים היו בנים, כמובן, ומכורח העניינים שימשתי גם כמורה שלהם להתעמלות.

באחד הטיולים השבועיים שלנו מכיתת הלימוד לפארק הסמוך דיבר אתי אחד מהם על לכתו של הרב שך, שנתיים קודם לכן. "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כששמעתי שהוא מת", אמר, כולו חדור עוצמת הזיכרון, "התאבלנו כולנו, כל המשפחה". מצאתי את עצמי מבולבל. התלמידים בבית הספר נחלקו לשתי קבוצות: חב"דניקים וחסידי הבוסטונער רבי, וכך או כך, כולם היו חסידים, לכאורה קהל שאמור לשטום את הרב המנוח.

הילדון הזה היה לפי לבושו וגם לפי פתיחותו –. היה חב"דניק. זכרתי שפעם שאלו את הרב שך מהי הדת הדומה ביותר ליהדות והוא ענה: "חב"ד". למרות בדיחה סרקסטית כזו, התאבלו הלובביצ'רים על לכתו. למדתי מתלמידי, כי מותו של מנהיג הזרם הליטאי נחשב לטרגדיה גם בקרב שנואיו ושונאיו. התגלית ריגשה אותי, וההתרגשות חוזרת אלי היום. גם חסידים מתאבלים עליך, כבוד הרב. זהו יום שמחנות נצים מתאחדים בו לשם עילוי נשמתך.

ולא מדובר רק בחסידים. כבוד הרב אלישיב, כישראלי חילוני אינני מכיר את פסיקותיך ואת פועלך הפוליטי די כדי להספיד אותך, אבל המעט שניתן לי לעשות הוא לקבול על המוסכמות המחייבות אותי להתייחס אליך אוטומטית במיאוס.

בשבועות האחרונים, עם עליית האג׳נדה הפראייריסטית במרחב הציבורי, הופנתה שוב חמתו של הציבור החילוני כלפי החרדים. המפלגה הגדולה בכנסת פרשה שלשום מן הקואליציה, לא משום שאין בארץ הזאת צדק ואין בה עתיד, ולא כי אנשים מציתים את עצמם ברחובות, אלא כחלק מסכסוך עקר, כזה שממד הבידול מרכזי בו הרבה יותר מאשר צרכיה הביטחוניים של ישראל. מנקודת מבט חילונית, גם לך ולאלה החולקים אתך את העוצמה ברחוב החרדי יש חלק בניכור. אנו לא חשים שמנהיגי הקהל הקדוש שבירושלים ובבני ברק עושים רבות למען קירוב לבבות.

איני אמור לחוש דבר עם לכתך, כבוד הרב. איני אמור להשתתף באבלם של מוקיריך. זוהי הנורמה. אבל אולי מאחורי הנורמה מסתתרות אמיתות שטרם עמדנו עליהן. חב״דניק בוסטוני צעיר הרי הפתיע אותי פעם כשלא שנא במקום בו אמור היה לשנוא. ייתכן מאוד שאופתע גם מדבריהם של חרדים ישראלים, אם רק אזכה לשוחח אתם לעתים קרובות יותר. ייתכן שהם יופתעו מדברי אלה, אם יקראו אותם. הנתק המוחלט בין הקהילות מונע היכרות עם הלכי הרוח האמיתיים בחברות השונות ומונע גם שיירקמו הבנה ואחווה. היהדות החרדית מתבדלת ומסתגרת מטבעה, אבל גם אנחנו מסתגרים מפניכם, והאחריות לאי הבנות שייכת לכולנו.

המקום בו רב הניכור מכל, הוא זה בו יש להתחיל ולהחדיר אהבה: את אהבת הרע, שהיא כלל גדול בתורה, את האהבה האפשרית, לא רק בין חסידים ומתנגדים, אלא בין חרדים ושאינם חרדים.

נוח בשלום הרב אלישיב, ומי ייתן ותזכה להשקיף מן העולם הבא על פריחה של הבנות חדשות בין כולנו. המכנה המשותף עולה על ההבדלים בינינו, ואם צריך להתפלפל קצת מסביבם, יפה מאוד - נתפלפל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ