מי לא יהיה באולימפיאדה

יואב בורוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואב בורוביץ

בדיוק בעוד שבוע יינשאו עיני כל העולם לטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012, מהאירועים המרהיבים והדרמטיים המופקים בעולם אחת לארבע שנים. מדינת ישראל תיוצג היטב בטקס ובמשחקים האולימפיים, עם משלחת של 38 ספורטאים - מהגדולות שייצגו אותה אי פעם. המשלחת היא מופת של שוויוניות בין המינים: 20 ספורטאים ו-18 ספורטאיות. גם מספר ענפי הספורט שבהם ישתתפו ספורטאים ישראלים - 12- והמגוון שלהם מרשימים למדי.

ואולם, לציבור גדול מאוד לא יהיה חלק בחגיגה הזאת - ציבור שלמעשה אינו חלק מהחגיגה האולימפית כבר שמונה אולימפיאדות רצופות. אפס ספורטאים ערבים-ישראלים ייצגו את ישראל בלונדון. אפס, אף על פי שהערבים בישראל מונים 1.67 מיליון בני אדם, כ-20.5% מהאוכלוסייה הכללית. בכל שנותיה של ישראל, שבהן ייצגו אותה 338 ספורטאים ב 19 אולימפיאדות שונות, זכו רק שני ערבים-ישראלים להשתתף במשלחות לאולימפיאדה - הכדורגלן רפעת טורק (במונטריאול, 1976) ומרים המשקולות אדוארד מארון (רומא, 1960).

נושא זה מעולם לא עלה על סדר היום הציבורי בישראל. שרי הספורט לא אמרו מלה בעניין, גם לא יושבי ראש הוועדים האולימפיים, ואפילו לא התקשורת או נבחרי הציבור. למרבה הפלא, גם לא זכורות התייחסויות של ערבים-ישראלים לנושא, כאילו הם מצפים להיות מודרים ממשלחות ממלכתיות מטעם המדינה.

ספורט הוא אמנם הדבר הקרוב ביותר שיש למריטוקרטיה - רק היכולת קובעת. אם היה ספורטאי ערבי טוב מספיק, העומד בקריטריונים הישראליים והבינלאומיים, הוא בוודאי היה מייצג את ישראל בלונדון. אך ברור שהעובדה שאין ספורטאי כזה אינה מלמדת על העדר כישרון או מוסר עבודה בקרב הציבור הערבי בתחום הספורט. שורש הבעיה הוא בכך שביישובים הערביים אין מתקנים ואין מאמנים ואין תשתיות כמעט בשום ענף ספורט. התחום היחיד שמושקע בו מעט כסף והרבה מאוד רצון טוב הוא הכדורגל. לכן כיום 15% מהכדורגלנים הישראלים בליגת העל הם ערבים.

אך בשום ענף אחר, ויש עשרות רבות של ענפים נפלאים וחשובים, שמרביתם מיוצגים באולימפיאדה, אין שום ספורטאי ערבי בולט. במשרד הספורט מודים כי רק כ-11 מיליון שקלים מתוך כ-128 מיליון שקלים בתקציב הספורט מושקעים במגזר הערבי. וכמו כדי להוכיח את הנקודה, הם מוסיפים ומסבירים שבתקופת השרה לימור לבנת דווקא חל שיפור ניכר - כי עד לפני שנתיים הושקעו במגזר הערבי רק 6 מיליון שקלים בשנה.

נראה שהאפליה הזאת אינה מפריעה לעסקני הספורט בארץ ולציבור הישראלי בכלל. ואולי בצדק: אין כמו אירוע בינלאומי כה גדול כדי לשקף במדויק את מציאות החיים וסדר העדיפויות האמיתיים במדינה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ