בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק לא אובמה

169תגובות

מיט רומני הוא טיפוס מפוקפק - "שקרן או עבריין", שאלו השבוע במטה אובמה. גם אביו, ג'ורג', היה מליין ומועמד לנשיאות, אך יש הבדל ביניהם, שעליו עמד פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה: האב עשה את הונו ביצירת מקומות עבודה, הבן עשה אותו בחיסולם.

ועוד הבדל: ג'ורג' פירסם את דו"חות ההכנסה והמס שלו, ואילו מיט מסתיר אותם. רק תחת לחץ חשף נתונים של שנה אחת, שהיתה שנת הפריימריס. תחקירים מלמדים שהוא מחזיק מיליונים רבים בשווייץ, באיי קיימן, בברמודה ובשאר מקלטי מס.

רומני הוא כנראה המועמד העשיר ביותר לנשיאות בתולדות אמריקה וגם העלום מכולם. בשלדיו הוא מזכיר את הארון של ניקסון. והאיש הזה עלול להיבחר לנשיא. לפעמים אני תוהה: איזו פוליטיקה מעוותת יותר - שלהם או שלנו.

זה איש הגומי, שכל קרקס היה מתגאה בגמישות התפתלויותיו. מאז פתח במרוץ, החליף את כל דעותיו, כאילו היו תחתונים צואים. בעבר, כמושל, הצטייר כדמות ליברלית, והיום הוא משתתף קבוע במסיבת התה. אפילו רפורמת הבריאות של אובמה רשומה על שמו במסצ'וסטס, וכעת הוא מתכחש לה. המועמד רומני הוא אדם חדש, שלא ידע את עצמו. גם אצלנו הופיעו מועמדים כחדשים, לא הכרתם אותם במערומיהם.

לא רק האחוז ה-1 תומך בו, גם לא מעט מה-99%, אנשים קשי יום וחשוכי ביטוח רפואי. יש דמיון בין הנבחרים הניאו-ליברלים בישראל והרפובליקאים המנותקים באמריקה, ודומים גם הבוחרים, שמנשקים את היד הקפוצה והחובטת. "הליכוד" שואב את כוחו מהמוחלשים דווקא, שאותם ימשיך לאמלל. אם הפטריוטיות היא מפלטם האחרון של הנוכלים, הרי היא המפלט הראשון של קורבנותיהם.

ראש וראשון לתומכי רומני הוא שלדון אדלסון, שכמו מתעקש להעצים את הדיבה האנטישמית: הידיים של היהודים העשירים בכל, הם ששולטים באמריקה, ואדלסון קונה שלטון בכסף. הוא כבר השקיע במועמדים הרפובליקאים - קודם בגינגריץ' ועכשיו ברומני - כ-200 מיליון דולר, סכום חסר תקדים. וכמה השקיע בבנימין נתניהו? רק לא אובמה, זאת סיסמת הקרב, שנשמעת מסוף מקאו ועד סוף ירושלים - קזינו אחד גדול חובק עולם.

"ניו יורק טיימס" כתב במאמר מערכת: "מעורבותו של אדלסון היא דוגמה מושלמת לשפל, שבו תרומות מקדמות סדר יום אישי, אידיאולוגי ופיננסי, העומד בסתירה פרועה לצורכי האומה". הביקורת עולה גם מתוך המפלגה הרפובליקאית. הסנטור ג'ון מקיין, המועמד לנשיאות לפני ארבע שנים, הזהיר בכל לשון של אזהרה מההשפעה של "כסף זר" על הבחירות.

בשבוע הבא יבקר רומני בישראל. הוא יתקבל בכבוד נשיאים, גם מאהבת המועמד וגם משנאת מתחרהו. הוא יפזר הבטחות על ימין ועל ימין - איך ביום הראשון לכהונתו יתקוף את איראן, יעביר את השגרירות לירושלים, ישחרר את פולארד, יאמץ את דו"ח אדמונד לוי, ואת ילדיו ישלח ללמוד באוניברסיטת אריאל. שבחים ירעיף על החבר הכי טוב שלו, שמוכר בוושינגטון בשם חיבה כ"ביבי".

גם חלקו של שמעון פרס לא ייגרע. הרי המממן של האורח, מיודענו שלדון, הוא שמימן את ועידת הנשיא המארח לפני שנתיים, וזכה להימנות עם נואמי הכבוד, הוא ואשתו.
אבל דבר אחד ברור, ואין צורך להדגיש בכל הזדמנות: ישראל לא מתערבת בעניינים פנימיים של מעצמה אחרת.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו