${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ככה בונים חוקה

16תגובות

אחד הפרדוקסים הגדולים והכואבים של ישראל הוא העובדה שבמדינה שבה יש כל כך הרבה אנשים מצוינים, חכמים וטובים, מתקבלות החלטות קולקטיביות גרועות כל כך. יש לכך כמה סיבות אפשריות, שכולן נובעות מנקודת מוצא אחת: התחלנו טוב אבל עקום. לא קבענו מתווה ברור ולא שירטטנו קווים אדומים. אנחנו מצוינים בחדשנות, ביזמות, בבנייה, אבל חלשים בתיחום סמכויות ובבניית מסגרות והליכים פורמליים שיובילו אותנו אל המטרה.

תכונות אלה מאפיינות את הציבוריות הישראלית ומשרתות אותה: אין אחריות ואין אחריותיות. אין כללי משחק ברורים. אין קווים שאסור לחצות. כללים שאינם הולמים מצב אקראי מבוטלים, משונים, או נעקפים.

תקצר היריעה מלפרט את כל התופעות הציבוריות והשלטוניות שהציבור הישראלי נחשף אליהן בתדהמה: נשיא שנבחר בנכלולים פוליטיים, נשלח למאסר; ממשלה ועם נגררים למלחמה שיזמו שר ורמטכ"ל הששים אלי קרב; ממשלה יוצאת למלחמה כשהצבא אינו מוכן; בצמרת משרד החוץ מכהנים אישים שהקהילה הבינלאומית רואה בהם מוקצים מחמת מיאוס; ראשי שב"כ משקרים לממשלה ואינם נשפטים; הפטור משירות צבאי שהוענק בתש"ח ל-200 צעירים חרדים נהפך, בחסות הסכמים קואליציוניים וחוקים משונים, לפטור ל-8,000 צעירים חרדים כל שנה; משלמי מס ישרים מסבסדים מוסדות דת, שחלקם כופרים בסמכות המדינה ובמוסדותיה, ורובם אינם מקובלים על רוב הציבור, ובנוסף, ברוב טיפשותנו, אנחנו ממנים את נציגם ליו"ר ועדת הכספים; משרד האוצר מייבש שירותים ציבוריים חיוניים; החשב הכללי קובע הלכה למעשה את ערכיה של המדינה, באמצעות חוקי הסדרים, ושר האוצר מבקש לפגוע בנדבך דמוקרטי-חוקתי באמצעות תקציב דו-שנתי; ועוד ועוד, הרשימה ארוכה ומתישה.

שורש הבעיה הוא כאמור העדר קווים אדומים וכללי משחק ברורים. גופי שלטון שונים מבקשים לשלוט במוקדי הכוח ולקבוע את כללי המשחק. בג"ץ חיזק את המגמה הזאת, מתוך כוונות טובות, כשאימץ את תיאוריית שני הכובעים והפקיד את מלאכת החקיקה של חוקה בידי חברי הכנסת, שהחוקה נועדה לרסן ולאזן את כוחם וסמכויותיהם. ברצותם, יחבשו - אולי יכבשו - את כובעו של הגוף המכונן, יחליטו לקבוע או לשחוק זכויות ואינטרסים חוקתיים, ולהרחיב את סמכויותיהם. מחוללי המהפכה החוקתית בישראל התעלמו מכלל ידוע: כל הפוליטיקאים תאבי שלטון ועוצמה. במדינות מתוקנות קיימים איזון ובקרה, תרבות ומסורת, הבולמים את תאוות הכוח, וקובעים שיש דברים שלא עושים. לא אצלנו. האבות המייסדים של ארה"ב הבינו את מה שהאבות המייסדים שלנו פיספסו: כשמקימים מדינה יש מאין, ללא מסורת דמוקרטית, ללא מכנה משותף שעוצב במשך שנים רבות, מדינה שתושביה מגיעים מארבע כנפות תבל, חייבים לקבוע כללי משחק ברורים: אמנה חברתית המחייבת את כולם. האמריקאים אספו אנשי מדע, פילוסופים ומנהיגים וניסחו את חוקתם. אנחנו קיבלנו ב-1950 את "החלטת הררי".

לדרך היציאה מהמילכוד שני רבדים: האחד, איתור מושכלות ראשונים ועקרונות בסיסיים, והשני, יצירת לחץ ציבורי שיגרום לכנסת לפנות את הזירה החוקתית, ולהטיל על גוף נייטרלי את מלאכת חקיקת חוק הבחירות לאסיפה מכוננת; יש להקים מנגנון ("מסך הבערות") שיבחין בין חברי הכנסת (הכוהנים) מחד גיסא, לבין כותבי החוקה (הנביאים) מאידך גיסא, שינסחו חוקה, שתעצב את החזון, זכויות האדם, וחלוקת הסמכויות והכוחות בין רשויות הממשל.

המושכלות הראשונים והעקרונות הבסיסיים כוללים, ראשית, את ההכרה שזכויות האדם הבסיסיות (שוויון זכויות, חירות בסיסית, זכויות אדם, לרבות חופש הדת, הלשון והביטוי, הזכות לחינוך וחופש האסיפה וההתאגדות) נכללות באמנה החברתית הישראלית, שמקורה בהכרת האו"ם בזכותנו למדינה יהודית עצמאית ובהכרזת העצמאות. לא הכנסת ולא בית המשפט יצרו אותן ואין להם הסמכות לקצץ בהן. שנית, חייבים להבין את הנזק שנגרם לדמוקרטיה הישראלית מבגידת הפוליטיקאים שנבחרו בתש"ט לאסיפה המכוננת, ובהמשך שינו את מעמדם לחברי הכנסת וביקשו להנציח את כוחם. שלישית יש לזכור כי לחברי בתי המחוקקים בכל העולם מטרות ברורות: להיבחר, להבטיח את שליטתם בהליכי קבלת החלטות קולקטיביים, ולעגן ולהנציח את עוצמתם הפוליטית. החוקה נועדה להגבילם. הכנסת תמסמס כל הצעה חוקתית משמעותית שתוגש לה. לפיכך החוקה צריכה להיכתב על ידי אסיפה מכוננת שתיבחר רק לצורך זה.

לצורך הבטחת הפרדת הרשויות יש לוודא שחוק הבחירות לאסיפה המכוננת לא ייכתב על ידי חברי הכנסת. הציבור חייב להוביל את הכנסת לחוקק חוק להכנת הבחירות לאסיפה המכוננת. חוק זה צריך לכלול מספר קטן מאוד של הנחיות:
א. החוק יסמיך אישיות ציבורית בולטת המקובלת על כלל הציבור (למשל מאיר שמגר או דן מרידור), ויטיל עליה את משימת ניסוח החוק לעריכת הבחירות לאסיפה המכוננת. האישיות תהא רשאית למנות לה ממלא מקום וסגנים להבטחת המשכיות. האישיות תשמש כנשיא הראשון של האסיפה.
ב. התקציב להכנת הבחירות לאסיפה המכוננת ייקבע על ידי אותה אישיות.
ג. החוק יקבע הפרדת רשויות מרבית: חבר כנסת לא יוכל להיבחר לאסיפה המכוננת, וחבר האסיפה המכוננת לא יוכל להיבחר לכנסת.

למרות הנאיביות שבבסיס ההצעה, יש לה סיכוי. הרוב הדומם אמנם עייף מהשלב הראשון, הצבאי, של מלחמת העצמאות שלנו, ומהשלב השני, הכלכלי - ומגיע לשלב השלישי, התרבותי והדמוקרטי, כשהוא תשוש. אך למרות עייפותו הציבור כמה לשינוי ומוכן להשפיע ולהשתתף בתהליך, כפי שראינו בהפגנות ובתנועות המחאה השונות. הציבור הישראלי מתחיל להפנים את העובדה שתקופת חומה ומגדל והאלתורים הבלתי פוסקים חייבת להסתיים; כי אי אפשר להמשיך בלא חזון, בלא קווים ברורים, בלא איזון ובקרה, בלא מסגרת ברורה של סמכויות וכוחות - בלא חוקה ראויה.

פרופ' אדרעי היה חבר ועדת הנשיא לבחינת מבנה הממשל בישראל, והשתתף בדיוני המועצה הציבורית לחוקה והתנועה להעצמת האזרח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#