בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנהיגות ותשעה באב

16תגובות

סמוך לאחר היבחרו לראשות הממשלה, ביקשו ממנחם בגין להעביר את יום השואה מתאריכו המקורי, לתשעה באב. הצעתו נדחתה בשל מעמדו הציבורי של יום השואה ובשל העובדה שתשעה באב חל בחופש הגדול ואינו מצוין במוסדות החינוך. אולם האמת היא כי נכון היה לדחותה לא רק בשל זיכרון השואה אלא גם בשל מהותו של יום הצום עצמו.

לאורך הדורות ניכרה בתשעה באב השפעתם של שני מוקדים: האחד - האבל; השני - חשבון הנפש. הראשון מפנה מבט אל העבר, השני צופה אל העתיד. כנגד הנטייה האנושית להיצמד דווקא לביטויי הצער, הדגישה המסורת את החיפוש אחר לקחי העבר. ביטוי לכך ניתן בקביעה שבליל תשעה באב שבו משליחותם המרגלים, נשיאי השבטים, ובפיהם דיבת הארץ (במדבר י"ג). בכך אותתו חכמי המשנה כי האסונות הלאומים שאירעו בתשעה באב: חורבן שני בתי המקדש, חרישת הר הבית (כדי למחות את זכרו) ונפילת העיר ביתר, בירת מרד בר כוכבא, נגרמו אמנם על ידי אויבים מן החוץ, אך גורלו המר של היום נקבע לראשונה על ידי דפוסי ההתנהגות של העם ומנהיגיו.

בצירוף הזה של חטא המרגלים לאירועי החורבן, הפכו החכמים את תשעה באב מיום אבל גרידא ליום הכיפורים של המנהיגות הלאומית. צירוף זה כרך יחד שני דפוסי מנהיגות המובילים לאסון: מנהיגות המרגלים שהובילה לייאוש ורפיון ידיים, ומנהיגותם של ראשי המרידות, שהובילה לקנאות ומשיחיות שקר.

המרגלים הותירו את נשיאותם מאחור. ראשי המרידות דבקו במנהיגותם עד הסוף המר, תוך השתקה של מתנגדיהם. הראשונים נכנעו לגעגועיהם למצרים; האחרונים שרפו בקנאותם את מחסני המזון של ירושלים הנצורה. אלו לא הצליחו להרים ראש מעל הקרקע ואלו לא ידעו להציב עליה את רגלם.

תשעה באב מהווה על כן, תזכורת כואבת למחיר שמשלמת חברה על מחדלי מנהיגיה. יחד נכרכים ביום הזה המנהיגים שאיבדו את חזונם, אלו המסונוורים על ידו, ואלו שכל חזונם הוא טובתם האישית. כנגדם מציב היום הזה את הצורך בטיפוחה של מנהיגות שאינה מרדדת את חיי היחיד והציבור מתוך רפיון ידיים, אך בה בעת גם אינה קלת דעת בהקרבתם על מזבח החזון היוקד או גרוע מכך - התועלת האישית.

לפי אחת מאגדות החורבן, ארבעים שנים לפני חורבנו אותת המקדש לפרנסיו כי נדרש בו תיקון. דלתות וחלונות נפתחו ונטרקו מעצמן ואש המזבח לא עלתה יפה. בעיצומם של ימים בהם דלתות ממשלת הבית השלישי נפתחות ונטרקות במחזה אבסורד, ובימים בהם האש אוחזת בגופם של אלו הנעקדים על מזבח הייאוש, הכתובת רשומה על הקיר.

החורבן אינו מעבר לפינה ותעצומות רוח ומחשבה גדולות עודן מצויות בחברה הישראלית; אולם תיקון המנהיגות הוא מחויב המציאות. יותר מתמיד, עתידה של החברה הישראלית תלוי בטיפוחה של מנהיגות אחראית ובעלת חזון, היודעת לדחוק את רגלי הקנאים והציניקנים כאחד, ולהעמיד לנגד עיניה את טובתו של הציבור, ואותה בלבד.

הכותב הוא מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו