בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דילמת אדרי

30תגובות

ההיבט המעניין ביותר בפרשת משטרת מחוז ירושלים אינו זה של ניצב ניסו שחם ויחסיו עם שוטרות - פרק נוסף במסכת העתיקה של דרך גבר בעלמה ודרך מפקד בפקודה.

הזווית המאלפת נגזרת מהסיפור העיקרי - התנהגות מפקד מרחב ציון, תת-ניצב נסים אדרי, לשמע דיווח (מחמירים יאמרו "תלונה", מקילים - "רכילות") על מפקדו וידידו. אדרי הסתבך בגניזת המידע אצלו. לדבריו, לפי רצונה המפורש של הנפגעת-לכאורה. הסבר פחות משכנע יש לו לשתיקתו הנמשכת כאשר שב וקיבל את הדיווח ממפקד תחנה הכפוף לו וממונה על השוטרת.

בניגוד לגרסה העממית שהופצה בתחילה, דומה שלא היתה כאן קנוניה רבתי להשתיק ולהשקיט, לפתות ולפצות. שחם לא ידע שאדרי יודע. לכן המוקד אינו מעשה אדרי, אלא המחדל שלו. מדוע התיימר לראות בעצמו תחנה סופית למידע; איזו תרבות ארגונית יצרה אצלו את התחושה שבהתלבטות בין חלופות רעות, החלופה הנכונה, הפחות רעה, תהיה ההימנעות מהעברת הדיווח לגורמים נאותים מחוץ למחוז.

דילמת אדרי אינה ייחודית למשטרה, אם כי היא חדה יותר כשמדובר בסוכנות אכיפת חוק. חובת כל שוטר - כולל השוטרות הטוענות שנפגעו ומפקד התחנה - לפעול למניעת עבירות ומיצוי הדין עם העבריין, בין שקורבן העבירה-לכאורה הוא השוטר עצמו ובין שמדובר בזולתו. ייתכן שאותן שוטרות שדיווחו בשרשרת הפיקוד וכן מפקד התחנה יצאו ידי חובתם. אמנם בהעדר תלונה רשמית, ובמיוחד כאשר הנפגעת-לכאורה מסרבת להיות למתלוננת, קשה לבסס חשד לעבירה, ולפיכך בעייתי לשמע הדיווח להורות על פתיחה בחקירה, אך יש לכך תקדימים (פרשת חיים רמון). מבחינת אמון הציבור, ככל שהחשוד בכיר יותר ומשתייך למערכת אכיפת החוק (שר המשפטים רמון, מפקד המחוז שחם) נדרשת פעולה נמרצת יותר, לא פחות, לליבון העבירה ולטיהור האווירה.

מניעיו של השותק, הפעם אדרי, ולחילופין מניעי קצין המדווח לרשויות (או של גורם שלישי שהתקומם ודיווח) אינם ממין העניין. הוא יכול להיות אוהד או עוין למושא הדיווח. במקרה אחד יוצג כחנפן, בשני - כנקמן. השאלה המכרעת היא איזו ציפייה ממוסדת, מציאותית ולא מילולית, משדרת המערכת לאנשיה העשויים להיקלע למצבים כאלה. המסקנה עגומה והצביעות חוגגת. המערכת מצפה מאנשיה לשתוק. אם הם בחיל הים, לא לזעזע את הסירה; במשטרה - לא לטלטל את הניידת. תמימים שיצייתו לצו החוק ואולי גם למצפון ייענשו בדין מוסר. יוטבע בהם חותם של עושי צרות, ששומר נפשו, במיוחד אם נהנה מהצרות של מתחרהו, ירחק מהם. המערכת לא תתגמל אותם. היא תעניש ואף תרדוף אותם, ויעידו תלאותיו הנמשכות של סגן-ניצב אפרים (קרמשניט) ארליך גם הרבה לאחר צאתו נגד רבי-הניצבים משה קראדי ודודי כהן. אסף חפץ הוא אולי השוטר היחיד ששרד מוניטין של ניצב-משנה מורד במלכות והיה למפכ"ל.

אחד האחראים הראשיים לעיוות הוא מיכה לינדנשטראוס. בנסחו את טיוטת דו"ח פרשת בועז הרפז, בחר מבקר המדינה הקודם להציג כשלילית קבלת מידע של דרג כפוף (לשכת הרמטכ"ל) על התנהגות בעייתית של דרג ממונה (שר הביטחון). לפי שיטתו בחקירות אחרות, היה על המבקר לשעבר לנהוג להיפך, לעודד קצינים שלא להתעלם מעבירות-לכאורה של שר, רמטכ"ל או אלוף המועמד לרמטכ"ל ולהעניק להם הגנה של חושפי שחיתות. כך גם על היועץ המשפטי לממשלה להורות לשב"כ, אחת לתמיד, לחדול לחפות על פורעי חוק ולדווח על עבירות-לכאורה של אישים מאובטחים. שר הביטחון משה דיין היה הבולט ברשימה, אך לא אחרון המופיעים בה.

ההליך החוקי יבוא עכשיו חשבון עם אדרי, אבל המוסר הכפול מייצר עדרים של אדרים.

Read this article in English: Protecting the whistle-blowers



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו