בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשליברמן יתנגד לתקיפה

50תגובות

צעדתי בעבר עם דויד גרוסמן בתהלוכות של "שלום עכשיו", וייתכן מאוד שנצעד ביחד גם בעתיד הקרוב. אך בכל הקשור לנושא האיראני אני חולק על דעתו. אפתח ואומר שאין לי שום מושג האם, מתי ובאיזה אופן ראוי לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. אולם הנחרצות שבה גרוסמן שולל את התקיפה רעה לביטחון ישראל ולשלום האזורי.

גרוסמן מזהיר שהתפישה ההיסטורית של בנימין נתניהו גורמת לו להטיה, הדוחפת אותו לצדד בתקיפה, דבר שעלול להמיט עלינו אסון לאומי. הוא שוכח לעומת זאת סדרה של הטיות אחרות, גדולות שבעתיים, שלדעתי יכריעו בסופו של יום לצד השלילה וההססנות, שייתכן שהיא היא שתהיה בעוכרינו. בין הטיות אלה אפשר למנות את הרצון לדבוק בסטטוס קוו ובשגרת חיינו הבטוחה, את הקושי לקבל אחריות על מהלכים גורליים ואת הנטייה הטבעית לא להסתכן.

הכרעה גורלית אינה יכולה להסתמך אך ורק על הסכנה והנזק הצפוי מהפעולה. היא חייבת להביא בחשבון גם את הסכנות שבישיבה באפס מעשה. על אלו כמעט שלא מתקיים דיון פומבי. הן כמעט מחוץ לדיון של גרוסמן ושל אחרים המתנגדים לפעולה צבאית באיראן. הסיבה לכך היא שסכנות אלו, למרות שהסתברותן אינה גדולה, תוצאתן נוראה מכפי שנרשה לעצמנו לדמיין. זו בדיוק הסיבה שעלינו לחשוש מאי-פעולה.

כגרוסמן גם דעתי אינה נוחה מהשימוש היומיומי במטאפורת השואה בשיח הציבורי בישראל, אך יש לומר את האמת לגבי איראן: מאז מלחמת העולם השנייה לא קם שלטון בעל אידיאולוגיה משיחית (דתית או לאומנית), שהיה לוחמני ורדיקלי יותר מאיראן. איראן אינה מונהגת על ידי חבורה של מנהיגים מטורפים. היא מונהגת על ידי מנהיגים רציונליים, השבויים באידיאולוגיה מטורפת שאותה הם רוצים לכפות על העולם כולו.

בנוסף לשאיפה להגיע לנשק גרעיני, איראן מחמשת את עצמה כבר שנים רבות בנשק קונוונציונלי מתוחכם. האם כל הנשק הזה, שההצטיידות בו היא נטל כבד לכלכלה האיראנית, נועד אך ורק לתהלוכות יום השנה למהפכה האיסלאמית? האם הכחשת השואה, הדמוניזציה של ישראל, חימוש החיזבאללה, הפיגוע בבולגריה וניסיונות הפיגוע בגיאורגיה ובקניה - נועדו גם הם רק למטרות תעמולה פנימית?

בואו נניח לרגע שהעולם משלים עם הגרעין האיראני, ואיראן אינה עושה בו שימוש. האם אין סכנות נלוות למצב זה? האם לא יתחזק בכך מעמדה הבינלאומי של איראן באופן שיעודד אותה לעשות שימוש בנשק הקונוונציונלי שברשותה נגדנו ונגד שכנות אחרות? האם לא יהווה מצב זה תמריץ אדיר לעשרות מדינות מתפתחות אחרות לפתח נשק גרעיני כסטארט-אפ כלכלי ללא פיקוח נאות וטכנולוגיות אבטחה?

במחקר פסיכיאטרי גדול שנערך לפני שנים מספר השוו החוקרים את הערכותיהם ההסתברותיות של אנשים בריאים בנפשם לאלה הסובלים מדיכאון קליני. שתי הקבוצות התבקשו להעריך הסתברותית סכנות שונות, כגון מחלות ותאונות. הערכות הדיכאוניים היו הרבה יותר מדויקות. הבריאים השלו את עצמם בהערכת חסר לסיכונים אלה. יש לנו נטייה כמעט אבולוציונית להמעיט בהערכת הסכנות. זה מסייע לתפקוד שלנו ועוזר להישרדותנו. אך לעתים אנו עלולים לשלם על כך מחיר כבד מאוד.

הפולמוס בין שמאל לימין רלוונטי במגוון סוגיות כלכליות ומדיניות. גם אני כגרוסמן סבור שממשלת ישראל אינה עושה די לקידום הסדר עם הפלסטינים. אך בסוגיה אדירה כסוגיית איראן אסור לנו להניח לעמדותינו המסורתיות להכתיב את דעתנו. אנו חייבים לעשות שימוש באינטלקט הלאומי באופן שהוא נטול אידיאולוגיה, ממש כשם שאנו מנסים לפתור בעיות קשות בחיינו האישיים. אני אישן הרבה יותר טוב אם אשמע את אביגדור ליברמן טוען נגד תקיפה בעוד שזהבה גלאון טוענת בעד.

פרופסור וינטר הוא ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו