בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם סוריה תשרוד

86תגובות

נדמה כי בימים אלה השאלה החשובה כבר איננה האם בשאר אסד ישרוד, אלא האם סוריה תשרוד כמדינה. סוריה בגבולותיה הנוכחיים אינה יחידה היסטורית או אתנית הומוגנית, אלא פרי הסדרים אימפריאליים אנגלו-צרפתיים, שקבעו בעקבות מלחמת העולם הראשונה את גבולות המדינות, שקמו על חורבות האימפריה העותומאנית. תחילה הסכם סייקס-פיקו ותוצאותיו המפותלות של המרד של האמיר פייצל; לאחר מכן החלטת צרפת להפריד את לבנון מסוריה ולספח ל"לבנון הגדולה" שטחים מעבר להר הלבנון הנוצרי ההיסטורי; לבסוף, ערב מלחמת העולם השנייה, כניעתה של צרפת לדרישות טורקיה להעביר לשליטתה את חבל אלכסנדרטה (הטאי).

היתה זו גם צרפת שעודדה את המיעוט העלאווי לשרת בצבא כמשקל נגד לרוב הסוני, בהתאם למדיניות הקולוניאלית המסורתית של "הפרד ומשול". מורשת זו ניכרת עד היום - היא זו שאיפשרה את השתלטות המיעוט העלאווי בחסות מפלגת הבעת החילונית. היא גם יצרה את המצב הפרדוקסלי שבמסגרתו שלטונו של אסד זכה, ועדיין זוכה, לתמיכה ניכרת מצד המיעוט הנוצרי, 10% מאזרחי המדינה, שרואה בו, למרות אופיו המדכא, את הערובה הטובה ביותר מול עריצות-רוב סונית. כמו בעיראק ובמצרים, גם בסוריה החילוניות הלכה יד ביד עם משטר דיכוי, עם כל ההבדלים שבין סדאם חוסיין לחוסני מובארק.

מלחמת האזרחים הנוכחית בסוריה אינה רק מלחמה נגד משטר הדיכוי של אסד - היא נהפכה למאבק בעל מאפיינים דתיים ואתניים. מבחינה זו היא מזכירה את מה שאירע ביוגוסלביה. התחזקותם של גורמים איסלאמיים קיצוניים בשורות האופוזיציה - לעתים בתמיכת סעודיה, בחלקם קשורים לאל-קאעדה - מצביעה על כך שהחלופה למשטר אסד תהיה רחוקה מלהיות דמוקרטית.

המיעוטים מבינים זאת היטב. יש נוצרים המתחילים לעזוב את סוריה, והכורדים בצפון-מזרח חושבים על אוטונומיה, שאולי תחבור למחוז האוטונומי הכורדי בצפון עיראק. אם ייפול אסד, אי אפשר לשלול תרחיש של התכנסות העלאווים במעוזם ההררי, ומי יודע איך יגיבו הטורקים, שיש להם חשבון ארוך עם סוריה בכל מה שקשור לגבול שבין שתי המדינות. מאידך גיסא, ייתכנו גם השלכות על המיעוט העלאווי הגדול בדרום-מזרח טורקיה, כמו גם על גורלם של הסונים בלבנון, המרוכזים בעיקר בטריפולי הגובלת בסוריה.

התפוררות אפשרית כזאת של סוריה מעידה על תהליכי עומק משמעותיים, שהשלכותיהם אינן מצטמצמות רק לשאלת עתיד המשטרים, אלא נוגעות לעצם קיומן של המדינות. ההסדר הטריטוריאלי שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שעד כה היה לכל השליטים עניין לקיימו, מתחיל להתערער. כך קרה בעיראק, שכבר אינה מדינה ערבית לאומית אחדותית; בסודאן, שגבולותיה נקבעו בעת הכיבוש הבריטי בסוף המאה ה-19, ואשר נחלקה כבר לשתיים, ואין זה סוף פסוק; ובלוב מתקשים אלה שניצחו את מועמר קדאפי לשמור על שלמות המדינה.

באווירה הטעונה הנוכחית מאמר זה עשוי להתפרש על ידי פרשנים ערבים כעוד הוכחה למזימה ("מואמרה") ציונית נגד העולם הערבי, וכל טענה שזהו רק ניתוח של התפתחות אפשרית לא תשכנע את מי שמאמינים בתיאוריות קונספירציה. אבל לתהליכים היסטוריים יש לעתים תוצאות בלתי צפויות - כמו שברוסיה התפרקות המשטר הקומוניסטי לא העלתה את הדמוקרטיה אלא את ולדימיר פוטין, גם באזורנו ייתכן שלאביב הערבי נכונו תוצאות מפתיעות.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו