במקרה של דליפת נפט באשדוד

אלון טל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון טל

הפיצוץ באסדת הנפט במפרץ מקסיקו באפריל 2010, שבו נהרגו 11 עובדי האסדה, גם גרם לאסון אקולוגי כבד: דליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה האנושית, שנמשכה חודשים והסבה נזק חסר תקדים לנוף, לדגה ולתיירות. כ-45 אלף בני אדם השתתפו בפעולות ניקיון, אך האזור טרם חזר לקדמותו. תושבי האזור קיבלו פיצויים בהיקף של 20 מיליארד דולר, אך כיצד ניתן לכמת את מחירו של הרס אקולוגי בהיקף כזה?

באחרונה הגיעו לישראל חמישה מומחים מובילים מן הממשל האמריקאי, שהשתתפו בכנס עם עמיתיהם במשרדי הממשלה הרלוונטיים, ונתנו ייעוץ בעניין ההיערכות הסביבתית לפיתוח קידוחי הגז והנפט. המסקנה מן השיח היתה, שישראל עדיין אינה ערוכה לאתגר החדש של הפקת כמויות גדולות של דלקים מן הים וכי לפיגור בהיערכות עלול להיות מחיר סביבתי וכלכלי גבוה.

הפקת גז טבעי בים התיכון היא ברכה כלכלית, שתחזק את העצמאות האנרגטית של ישראל ותחליף דלקים מזהמים בדלקים נקיים יותר. למרבה הצער, ההפקה כרוכה בסכנות. אמנם, שדות גז ימיים מהווים סיכון סביבתי חמור פחות מקידוחי נפט, אך עומק הקידוחים במאגרי "תמר" ו"לוויתן" מגיע לשישה ק"מ מתחת לפני הים. לישראל אין ניסיון בטיפול בדליפה, ובמקרה של אסון לא ברור איך ניתן יהיה למנוע דליפה.

בתוך חודש-חודשיים תחל הפקת נפט בקידוחים מול חוף אשדוד. נציגי המשרד להגנת הסביבה, שהשתתפו בדיונים עם המומחים האמריקאים, הסבירו כי במקרה של אירוע חריג, שעלול להיגרם מדליפות בקידוחי הנפט, אין להם די כוח אדם וציוד כדי להתמודד עם הבעיה.

אחת הבעיות היא משפטית: מרבית שדות הגז החדשים נמצאים בשטח ה"כלכלי" של ישראל, למעלה מ-12 מייל מקו החוף ומחוץ למים הטריטוריאליים. למרות הזכויות הכלכליות, רק חלק מן החוקים הישראליים חלים על השטחים האלה. לחוק התכנון והבנייה, למשל, אין בהם תוקף. גם החוקים שכן חלים בהם הם עמומים ואנמיים. בתשובה לשאלה שעלתה בכנס, אמר הממונה האמריקאי על בטיחות בקידוחי נפט, כי הוא מתרשם שכמעט לא קיימת תקינה מפורטת ומודרנית שעליה יכולים פקחים ישראלים להסתמך.

שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו מדבר בפומבי על חשיבות שמירת הסביבה הימית במסגרת פיתוח משאבי הגז, אבל הוא אינו מתייחס לעובדה שבהעדר בסיס חוקי מתאים, ישראל עדיין לא אישררה את הפרוטוקול החדש של אמנת ברצלונה, הדן בפיתוח הים הפתוח. תמוה שלמרות עשרות המיליארדים שישראל אמורה להרוויח ממיזמי ההפקה החדשים, משרד האוצר מסרב להקצות סכומים צנועים יחסית למען בטיחות התעשייה החדשה ושמירה על המערכות האקולוגיות.

הים התיכון, שהוא יפה ונוח לשחייה, לגלישה ולשיט, גם פגיע מאוד. המים מתחלפים בו רק כל מאה שנה ולכן דליפת גז או נפט תשאיר זיהום אזורי נרחב לתקופה ארוכה. לחופי ישראל אין תחליף בכל הנוגע לנופש ושטחי דייג, ומאז הוקמו מתקני ההתפלה, משק המים בישראל תלוי לחלוטין באיכות מי הים התיכון. דליפה גדולה תגרום לנזק גם ביבשה.

מאגרי האנרגיה הימיים יוצרים משק חדש הטעון רגולציה ופיקוח. יש ללמוד מהעבר ולהשתחרר מתרבות ה"יהיה בסדר" עוד לפני דו"ח מבקר המדינה. הממשלה חייבת לסגור את פערי הידע והביצוע בכל הקשור לפיקוח על הקידוחים החדשים. הסכנה שייצור אסון סביבתי תהיה גדולה עשרות מונים מעלות הצעדים הנדרשים למניעתו.

פרופ' טל הוא יו"ר מפלגת "התנועה הירוקה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ