בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ביקורת לערעור על הדמוקרטיה

199תגובות

כמה דברים לא טובים קרו באחרונה לדיון הציבורי בנושא האיראני: לא זו בלבד שחלק מהמשתתפים בו אינם יודעים - ואינם יכולים לדעת - את העובדות, אלא שבאחרונה פונים אישים שונים בקריאה להנהגה הצבאית שלא להישמע להכרעה של הדרג המדיני הנבחר אם יחליט על תקיפה. לקריאה זו נוספה גם פנייה לטייסים לסרב לבצע תקיפה.

אני שייך לאלה שיש להם ספקות לגבי הצורך והתבונה שבפעולה צבאית נגד איראן בשלב הזה, אבל הדברים, שהשמיעו בעניין כמה סופרים ועיתונאים, הם מקוממים ומתנוסס מעליהם דגל שחור. אין להם מקום במדינה דמוקרטית, גם אם אפשר להבין את נהמת לבם של אלה המתבטאים כך.

הישגיה של ישראל כמדינה דמוקרטית באו לידי ביטוי בעת ההתנתקות מרצועת עזה ופינוי המתיישבים הישראלים. היה פה הישג כפול: העובדה שההכרעה הקשה עברה את כל המוסדות, החל מהממשלה דרך הכנסת ועד לבית המשפט העליון, והעובדה שלמרות הדברים המתלהמים שנשמעו מצד חלק מהמתנחלים ותומכיהם, הפינוי עבר ללא אלימות וללא נפגעים בנפש. מעט מדינות דמוקרטיות היו יכולות להתגאות בהישג דומה, והשילוב בין נחישות לרגישות היה יותר מאשר פראזה ריקה.

הציבור ברובו הבין, כי הקריאה לסרב פקודה שהשמיעו כמה רבנים מערערת לא רק על הדמוקרטיה אלא גם על עצם קיומה של מדינת היהודים. בהעדר ריבונות ממלכתית היהדות הרבנית היתה יכולה לנהוג לפי הסיסמה "עשה לך רב", שהיא מתכון לא רק לפלורליזם אלא גם לאנרכיה. אחד מהישגיו של דוד בן גוריון, שעליו ספג לא פעם ביקורת, היה החלטתו הנחושה לאחר הקמת המדינה להבטיח שהמונופול של הפעלת הכוח יהיה בידיה. מכאן ההכרעה הקשה בפרשת אלטלנה ופירוק האצ"ל והלח"י בירושלים לאחר רצח ברנדוט; מכאן גם ההכרעה - שיש לה פנים אחרות, אבל היא קשורה לאותו עניין - על פירוק מטה הפלמ"ח. מרות יש רק אחת, וכך נמנע מישראל אותו מחול דמים שאיפיין תנועות לאומיות ומדינות כמו אירלנד, שבהן לא מומש העיקרון הזה.

אלה שביקשו להעמיד את עקרון שלמות הארץ או פסיקה רבנית כלשהי מעל לעקרון קבלת המרות של הרשות הנבחרת, ביטאו, למעשה, מורשה גלותית של העדר ריבונות, העדר ממלכה, ומצב של "איש הישר בעיניו יעשה".

מצער לראות, כי עתה מצטרפים למערערים על הסמכות הדמוקרטית דווקא אישים מן השמאל. ההכרעה בעניין איראן אינה מסורה בידי אדם אחד או שניים: ברור שלפני ההכרעה הסופית הנושא יידון בממשלה, בקבינט המדיני-הביטחוני, בשמינייה וגם בוועדת חוץ וביטחון שיש בה ייצוג לאופוזיציה. לפי הדיווחים, יש חילוקי דעות גם בקרב השמינייה - עדות לתפקודה התקין ולחוסנה של המערכת הדמוקרטית: לא עיתונאים ולא סופרים ולא גנרלים יכולים לשמש לה תחליף.

אם למישהו מהקצינים הבכירים יהיו ספקות ביחס להחלטה המדינית, יש לו אפשרות להתפטר מתפקידו, ואף להתריע בפני הציבור ולהזהירו מפני הדרך שנוקטת ההנהגה המדינית (כך עשה, למשל, אל"מ אלי גבע במלחמת לבנון הראשונה). אך סירוב לציית להכרעת הדרג המדיני פירושו פוטש והפיכה צבאית. אני בטוח שאיש מצמרת צה"ל לא ייסחף לעצות בלעם הללו, הבאות מאישים שניתן לצפות מהם לאחריות מוסרית ודמוקרטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו