בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דז'ה וו במטכ"ל

46תגובות

ארבעה אלופים בצה"ל מתמודדים על תפקיד - "נמצאים באשכול", בלשון הצבא - סגן הרמטכ"ל. שניים מהם יושבים בבית, מבזבזים את זמנם ואת כספה של המדינה. שלישי עומד לחזור משליחות בחו"ל, אף שעדיין לא נקבע מתי ייצא לשם האלוף הבא. רביעי מתעקש לסיים את תפקידו הנוכחי לאחר שנתיים. העניין כולו יוצר תחושה חריפה של פרשיות מינוי סגן הרמטכ"ל ב-2009 והרמטכ"ל ב-2010-2011, לעתים עם אותם גיבורים אך לא תמיד באותם תפקידים.

המועמדים נטולי התפקיד, מי שהיו אלופי הפיקודים בצפון ובמרכז, הם גדי אייזנקוט ואבי מזרחי. בוושינגטון אורז את חפציו גדי שמני, שיורשו המיועד יעקב אייש יפנה את ראשות אגף המבצעים רק כשהאופק יתבהר (או אולי דווקא יתקדר). הרביעי הוא טל רוסו, אלוף פיקוד הדרום. אולי מועמד מפתיע, אבל רוסו, שש שנים אלוף, מתוכן ארבע במטכ"ל כראש אגף המבצעים, אינו מוכן לסגנות הרמטכ"ל פחות משהיה לפני 15 שנה שאול מופז.

הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, שסיים בשבוע שעבר חצי-כהונה, רוצה באייזנקוט. לכן, מי שיתנכר לאייזנקוט, ידרוש מגנץ שניים או שלושה שמות, כדי לנפח את הרשימה ולבחור מתוכה שם אחר, כמסווה לווטו על מי שאינו רוצה ביקרו.

אף שהרמטכ"ל אינו אפיפיור והאלופים אינם קרדינלים, דומה שאילו נערכה הצבעה חשאית סביב שולחן המטה הכללי, אייזנקוט היה זוכה בתמיכת רוב היושבים שם. ההנחה היא שלסגן הרמטכ"ל הבא יהיה יתרון במינוי לרמטכ"ל ה-21 שאמור להיכנס לתפקידו בפברואר 2014, אף שבפעם שעברה הסביר אהוד ברק, ברצותו למנות אלוף שלא היה סגן, שהסגנות אינה תנאי. לפי שיטת ברק בגרסה הכושלת של 2010, הוא יודיע באביב הקרוב שגנץ לא יקבל את השנה הרביעית שלא ביקש. בקיץ יראיין את המועמדים, באמת או כתרגיל מגושם, ויודיע חצי שנה לפני המועד מי האלוף שכמו יואב גלנט יובא למסננת המשולשת של שלום שמחון ("ועוד ראש מועצה ממפלגת העבודה"), ועדת טירקל למינויים בכירים והממשלה.

זאת, בהנחה כפולה, שהבחירות לכנסת לא ישבשו את לוח הזמנים, ושהממשלה תמשיך להפקיר את המינוי החשוב ביותר במדינה בידי אדם שהכשיל אותה בו. ומאחר שסגן הרמטכ"ל הבא צפוי בסבירות גבוהה להיות גם הרמטכ"ל הבא, על הממשלה להתערב כבר עתה במינוי הראשון, כדי שלא לעמוד בפני עובדה לקראת המינוי השני.

מסקנה זו אמורה לנבוע גם מדו"ח מבקר המדינה בסוגיית הליך מינוי הרמטכ"ל ה-20, אלא שדו"ח זה הלך לאיבוד. במקום למהר ולפרסם את הפרקים התכליתיים בו, הצופים פני עתיד, בהמשך לדו"ח קודם וחשוב שלו על הליך מינוי האלופים, נשאב המבקר הקודם מיכה לינדנשטראוס לפרשה מאלפת כשלעצמה, איך פתחה הסתערות ברק על הרמטכ"ל גבי אשכנזי סדק לחדירת בועז הרפז.

המבקר החדש, יוסי שפירא, הוא בשמו הפרטי המלא יוסף חיים, אבל לא ברנר, אלא "קולר", מצנן ולא מלהיט, וגם נוטה לחזור לתפקידה המסורתי של הביקורת ולא לפסוק בין מבוקרים. המתנת ברק לדו"ח שיהיה גם - או רק - של שפירא, כדי לראות אם אייזנקוט כשר למינוי נוסף, היא אמתלה שקופה. על מאזני המבקר, עוד הרבה יותר מאייזנקוט, נמצא ברק עצמו. לפי אותו היגיון, פסולה מעורבותו באישור, או בסיכול, תפקיד כלשהו בצה"ל. אם ברק יסרב למינוי אייזנקוט, הרפז יהיה רק החלק הרגשי בסירוב. המניע השכלתני יהיה הרצון שלא למנות סגן רמטכ"ל, ואחר כך רמטכ"ל, אמיץ ומנומק דיו להתנגד לתקיפת איראן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו