בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מודה באשמה - למדתי פילוסופיה

179תגובות

אני אשם. מודה. טעיתי כאשר הלכתי ללמוד תואר ראשון בקולנוע ופילוסופיה, פשעתי כאשר הלכתי ללמוד תואר שני בפילוסופיה, וחטאתי על גבול ההגזמה הפרועה כאשר נרשמתי ללימודי הדוקטורט שלי, בפילוסופיה. הרי כבר בעת הרישום לשנת הלימודים הראשונה יכולתי לפתוח את מדור הדרושים בעיתון ולהיווכח שהביקוש לעובדים העונים לתואר "פילוסוף חצר" צנח פלאים, יחדיו עם הפופולריות של המשטר המלוכני.

אבל אם להסתמך על הטור של נחמיה שטרסלר, הרי שלא רק אני אשם. כמוני עומדים כעת למשפט גם תלמידי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, מדע המדינה, הספרות, השפות, ובל נעז להזכיר את אלה שהלכו ללמוד מוזיקה, מחול, תסריטאות, או ישמרנו השם, תולדות האמנות. כולנו הלכנו ללמוד "מקצועות" (ואני שם את המלה במירכאות מאחר שספק אם שטרסלר מכיר בתחומים אלה כמקצועות) אשר אין להם ביקוש, ובמסגרת תפישת השוק הקפיטליסטית, אם אין לך ביקוש, אתה לא באמת קיים.

ועדיין, גם שטרסלר, למרות דעותיו, הוא אדם ככל אדם אחר. הוא מעוניין לקרוא ספר טוב לפני השינה, רק שהוא לא ממליץ לכם להירשם למסלול לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון. הוא נהנה לשבת בקונצרט בבית האופרה, אבל מציע שתחשבו שלוש ואולי אפילו ארבע פעמים לפני שאתם נרשמים לחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. שטרסלר, וזה כבר חצי סוד, גם ביקר בעבר בתערוכה של אמנות הרחוב שהתקיימה בבית הלנה רובינשטיין, ואפילו נהנה, רק שאם אתם חושבים להתקבל למסלול ציור ורישום בבית ברל, קחו בחשבון שאחר כך תוכלו להאשים רק את עצמכם. אחרי הכל, אתם לא יותר מאשר מתמודדים במשחק ההישרדות הגדול, והשוק אמר את דברו.

אבל רגע. הרי אנחנו גם, אחרי הכל ולמרות הבחירות התמוהות שלנו, בני אדם רציונליים. כיצד קרה שעשינו את הטעות האיומה ובחרנו במקצועות כה ארכאיים, האם חיינו בעלטה ובעיוורון, האם לא יכולנו, ממש כמו שטרסלר עצמו, לקרוא את כוחות השוק, להריח את הקפה, להבין לאן נושבת הרוח ולמהר להירשם לפקולטה למשפטים? לפחות בנקודה הזאת דומה כי שטרסלר עושה עמנו חסד. יכולנו גם יכולנו לבחור אחרת, אבל בחרנו כפי שבחרנו כי רצינו ללמוד משהו קל, משהו שיהיה "כיף".

אינני יודע מה ההגדרה האישית שלכם למלה "כיף". רקדן מתאמן באינטנסיביות שהיתה שוחקת את האדם הממוצע עד דק בתוך פחות מ-72 שעות; פסנתרן פורט על הקלידים עד שאינו יכול לחוש באצבעותיו; קולנוען צעיר מתרוצץ עם מצלמה וצוות של שלושה אנשים ברחובות תל אביב באמצע אוגוסט כדי להפיק סרט גמר דל תקציב, עובד מבוקר עד ערב וסובל מהתמוטטויות עצבים על בסיסי יומי; סטודנט לפילוסופיה של הדת משנן את ההיסטוריה של הכנסייה הקתולית ואחרי 2012 שנות הגות תיאולוגית צריך למצוא משהו חדש ומעניין לומר בנושא. בקיצור, הדרך היחידה להפוך את המקצועות האלה לקלים יותר היא ללמד אותם על הירח.

אז לא, לא הלכנו ללמוד משהו כיפי וקל. הלכנו ללמוד מקצועות שניצבים בבסיסה של התרבות האנושית ממש מיום הנפקתה, ויישארו כאלה הרבה אחרי ששטרסלר וחבריו יסיימו את האודה לשוק החופשי ויגלו שנותרו לבדם בעולם.

ועדיין לא הגענו לעיקר. הבעיה האמיתית של שטרסלר, כמו של רבים מעמיתיו הפרגמטיסטים והאינסטרומנטליסטים, היא שהוא מסיק מן המצוי אל הרצוי – מאחר ואין ביקוש למקצועות מסוימים, הרי שזה המצב הרצוי, והמצוי תמיד נקבע על ידי אותה "יד נעלמה" שמנהלת את השוק בחוכמה כה רבה – אולם, אין זה כך. את המצוי רצוי לשנות על פי סטנדרטים שחורגים מכוחות השוק, שאחרת ניאלץ, אחרי התרבות, להיפטר גם מספורטאים הישגיים ועוד קודם לכן מחולים סופניים, מאותגרים שכלית וסתם נכים.

וכיצד ניתן לשנות את המצוי? אני האחרון שאבוא בדרישות למימון מצד המדינה, וגם חברי הרבים מסרבים להפוך לקבצנים. מה שהמדינה, "השיטה", יכולה וצריכה לעשות זה לעודד צריכה של תרבות, על חשבון תרבות הצריכה.

כן, זה עד כדי כך פשוט. אם רק המדינה תפעל כדי להטמיע באזרחיה את האמונה שתרבות היא משהו שראוי לצרוך, גם אם יהיה זה על חשבון החלפת הרכב הבאה, שדרוג של האייפד בן הכמעט חצי שנה או רכישת טלוויזיה שלישית לחדר של הילדה, הרי שאני ושכמותי נצליח להתקיים בכבוד מכתיבה, מהרצאות, מהופעות ותערוכות.

האופציה השנייה, ביקום החילופי ששטרסלר מדמיין, כוללת חיים בעולם של טכנוקרטים ואשפים פיננסיים כאלה ואחרים, העוסקים מבוקר ועד ליל בחישוב "ערך התפוקה השולית" שלהם - עולם שאולי, רק אולי, יצליח לצמצמם את הפערים הכלכליים, אבל בוודאות יהיה משעמם. הרי שרי אריסון לא תרד מהפנטהאוז שלה בשופטים על מנת לרסס לבבות קטנים ואדומים ברחבי העיר, אילן בן דב לא יעזוב את המספרה שלו כדי לייסד מגזין לשירה וקולנוע, ונוחי דנקנר לא ימכור את המניות של הבנק בשוויץ ויעלה על בימת סוזן דלל.

אז במקום לחשוב איך לתרץ את הקיים, אני מציע לחשוב איך משנים את המצב. אחרי הכל, אם לא יהיו פילוסופים במדינה, אל מי נפנה כדי שיכתוב את הקוד האתי הבא של הצבא המוסרי ביותר בעולם?

עמית נויפלד הוא דוקטורנט בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, עורך ומנהל את אתר תנועת ההאטה. מתפרנס למחייתו ממשרה חלקית בתחום הביטוח
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו