בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוויון או אפרטהייד

35תגובות

אין חדש בכך שדבקותם של נאמני יש"ע ברעיון של ארץ ישראל השלמה, מובילה לסוג של משטר אפרטהייד. זה גם לא מפתיע. מה שכן מפתיע, זו הקריאה הגלויה להמשיך ולקבע את השיטה הזאת, שעולה ממאמרו של יו"ר מועצת יש"ע דני דיין ("מחסום תל אביב", "הארץ" 27.8).

ההתנגשות בין האידיאולוגיה של הארץ השלמה לבין ערכי הדמוקרטיה, אינה מאפשרת מדינה דו-לאומית שוויונית, ולכן זו לעולם לא תהיה על הפרק. כיצד נאמנות פונדמנטליסטית, המייחסת ליהדות עליונות דתית ואתנית, תלך יד ביד עם ערכי דמוקרטיה ושוויון?

מאמרו של דיין התכסה באיצטלה של קריאה נגד גזענות ודאגה לחופש התנועה של פלסטינים ויהודים כאחד, ובכל זאת זו קריאה למשטר הפרדה. הרי מדיניותה של ישראל בשטחים, התואמת את דעותיו של דיין, מספחת דה-פקטו את אזורי סי (שבשליטת ישראל) ובכך מובילה אותנו לאפרטהייד בפועל. האם זה המשטר שדיין כה מתפעל ממנו?

דיין שיבח את הצבא, שהתיר ל-130 אלף פלסטינים להיכנס לישראל ולו לערב אחד. לדבריו, היה צריך לאפשר זאת תמיד, כל עוד אין סכנה ביטחונית. אביר זכויות האדם. חזונו הוא, אם כן, שהסטטוס-קוו יישאר: הפלסטינים ימשיכו לחיות ללא מדינה ובלי אזרחות, רק שלא יפריעו יותר מדי ליהודים החיים באותה הארץ. כל עוד הפלסטינים מקבלים את תנאיו, לא מפריע לדיין שיסתובבו ברחובותיו.

מקומם עוד יותר הוא תיאורו הרומנטי של התנועה בכבישים בשטחים הכבושים. הרי הוא מכיר היטב את המחסומים שהפלסטינים נאלצים לעבור דרכם מדי יום ביומו, גם אם הם מעטים יותר מבעבר. במקרה שהמחסומים הללו מצויים על כבישים שבהם מותרת התנועה גם לפלסטינים, ולא רק למתנחלים, הצבא יודע לזהות את הפלסטינים ובודק אותם בלבד.

כביש הגישה לירושלים, 443, פתוח לפלסטינים באופן טכני בלבד, בעקבות פסיקת בג"ץ לאחר שנים של דיונים, אך בפועל הוא סגור בפניהם. חמור מכך: בחברון יש כבישים הסגורים לפלסטינים מאז הטבח במערת המכפלה, מעשה ידיו של ברוך גולדשטיין. היהודים יבנו ויגורו היכן שהם רוצים, והצבא יאבטח וישמור. ואם ייווצרו בעיות ביטחוניות - טרור או אלימות מצד הפלסטינים או המתנחלים - יסגרו את הכבישים רק בפני הפלסטינים. עד היום סגורים רחובות ראשיים בחברון, ובהם חנויות ובתי מגורים שנותרו נטושים. פרט כמובן למתנחלים שמדי פעם אף משתלטים על נכסים שדרדרים כבר הספיקו לצמוח עליהם.

זאת המציאות שדיין שואף אליה. מציאות שבה לאוכלוסיות שונות יש זכויות שונות. מציאות שרק אדוני הארץ יכולים לייחל לה. הם לא מרגישים בכיבוש, או שהוא אף מיטיב עמם.

אך חשוב לזכור כי למרות מדיניותה הקיצונית של הממשלה, ולמרות התיאור של דיין, פתרון שתי המדינות לשני העמים עדיין רלוונטי והוא עדיין הפתרון המעשי והטוב ביותר. הניסיון הנואש של הקיצונים בימין להציג את פתרון שתי המדינות כבלתי אפשרי אמנם מצליח לייאש רבים בציבור, אך הצגה כזו רחוקה מהאמת.

מאז 1990 לא נבנו התנחלויות חדשות. משנת 2005, אז החלה תנועת "שלום עכשיו" להגיש עתירות ישירות נגד מאחזים ונגד בנייה ישראלית על קרקע פרטית של פלסטינים, לא הוקמו מאחזים לא מורשים חדשים ואין (כמעט) בנייה של מתנחלים על אדמות פרטיות של פלסטינים. יתרה מזאת, על אף ההטבות הכלכליות מרחיקות הלכת שהממשלה מעניקה למתנחלים, גידול האוכלוסייה בהתנחלויות הוא בעיקר בזכות הגידול הטבעי של הציבור החרדי, המרכיב כשליש מאוכלוסיית המתנחלים.

פתרון שתי המדינות לא יחכה לנצח, ועל ממשלת ישראל להפסיק להקשות על יישומו על ידי הוספת יחידות דיור בהתנחלויות מבודדות כגון שילה או בית אל. מעבר לפתרון זה לא הוצגה אלטרנטיבה רצינית שתאפשר מימוש הגדרה לאומית באורח שוויוני ודמוקרטי, ליהודים ופלסטינים כאחד.

הכותב הוא חבר בצוות מעקב ההתנחלויות של שלום עכשיו
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו