הערבים לא אותם ערבים

עודה בשאראת
עודה בשאראת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודה בשאראת
עודה בשאראת

עד לזמן כתיבת שורות אלה השמש עודנה זורחת, ואף על פי שהאחים המוסלמים בשלטון מצרים לא נעטפה בשחור. לא בגלל עודף אהבה לחילוניות הכריז הנשיא המצרי, מוחמד מורסי, בטהראן, שמצרים היא מדינה דמוקרטית קונסטיטוציונית מודרנית. מצרים לא סיגלה את עצמה ל"אחים", האחים סיגלו את עצמם למצרים, שכידוע היא "אום אל-דוניא" - האמא של העולם.

ובזמן ששליח ראש ממשלת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ראש המועצה לביטחון לאומי יעקב עמידרור, ביקש לקבל את ברכת הרב עובדיה יוסף להפציץ את פרויקט הגרעין באיראן, געשה קהיר בדרישה לפזר את תנועת האחים המוסלמים. אכן, נסתרות דרכי הדמוקרטיה.

מדור הזירה

מורסי אחרי בחירתו הודיע על התפטרותו מתנועת האחים, והעיתונאים המצרים, ברוב חוצפתם, צרו על ארמון הנשיאות בחפשם אח כלשהו המסתובב במקום. מחשבה זדונית עלתה בי: מה אם תעלה כאן הדרישה לפזר את המפלגות הדתיות, שהן מפלגות פוליטיות למהדרין, ובו בזמן עוסקות במטלות אזרחיות מובהקות כמו חינוך, צדקה ופרויקטים כלכליים? נזכרתי בשטף הקללות הארסיות של הרב יוסף נגד הערבים, והפסקתי לחשוב. כידוע, יותר מדי חשיבה מזיקה לבריאות.

בתחנת הטלוויזיה "אל-קאהירה ואל-נאס" (קהיר והציבור) שודרה בחודש הרמדאן תוכנית ראיונות פופולרית תחת הכותרת "זמן האחים", שחוץ משמה היתה הניגוד המוחלט ל"זמן האחים". הבמאי הנודע חאלד יוסף אמר בתוכנית, שזמן האחים לא יימשך מעבר לכמה חודשים וקבע, שלולא הרפורמות האגרריות של נאצר - האויב המר של האחים - הפלאחים, שמקרבם צמח מורסי, היו עדיין משתמשים בחמורים. העיתונאי הפופולרי איבראהים עיסא ביקש מצדו שלא להמעיט בכוחם של האחים. הוא מתאר אותם כארגון צבאי, הדומה לזה של צעירי המפלגה הנאצית, המחונכים על צייתנות.

מיום ליום מתברר, שדמוקרטיה מיטיבה דווקא עם הערבים: בתוניסיה החיים הפוליטיים שוקקים והטלוויזיה מלאה תכנים חילוניים דווקא ב"זמן האחים"; בלוב התקיימו בחירות דמוקרטיות. בתימן נערך משאל עם והכיכרות נהפכו לפרלמנט ענקי; במרוקו דווקא המלך נותן דרור לשאיפות האופוזיציה; בסוריה משטר הדמים נמשך משום שהעולם לא מתערב, ובסעודיה התקיימו הפגנות ענק שאינן מסוקרות משום מה.

ואילו כאן נדמה שהזמן עמד מלכת. "הערבים הם אותם הערבים", משנן ראש הממשלה, והעולם הערבי נתפש אצל כמה מזרחנים כמערב פרוע, טורה-בורה אחד גדול. היה חסר רק להציע לסגור אותו על מנעול ובריח. אך למרבה האבסורד, העם הערבי, כשאר העמים, אינו עם של מתאבדים. ואם בזמן הדיקטטורות הפשיסטיות האחים צבעו את המסכים, בהיותם תגובה טבעית לטוטליטריות, אזי עם זריחת השמש המון צבעים צצים בבת אחת, והחברה הערבית נראית עכשיו בצבעוניותה המרהיבה.

אם כך, לא רק הדמוקרטיה מיטיבה עם הערבים, גם הערבים מיטיבים עם הדמוקרטיה. חבל שאחרי 64 שנים אין מבינים כאן ערבית ולא מכירים את ההיסטוריה והתרבות הערביות. אפילו הומור ערבי לא מבינים. כי רק מצפייה בתחנות הטלוויזיה המצריות אפשר להרגיש את ניחוחות האביב המשכרים.

זמן המנהיגים המושחתים, בעלי בריתו של המערב הצבוע, עבר. כרגע זה זמן העמים הערביים. ואם נחזור לשאלה הנצחית, האם זה טוב ליהודים? התשובה חיובית, ושלא יבלבלו לכם את מוח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ