בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנוכח המקלט הנעול

12תגובות

אשתי ואני הגענו לישראל מקנדה לפני חמש שנים. השתקענו בבאר שבע, שבה מתגוררות שלוש בנותינו, אשר הגיעו ארצה שנים רבות קודם לכן. בזמן מבצע עופרת יצוקה היינו נתונים למתקפות טילי הגראד מעזה. צפירות האזעקה סיפקו לנו התראה של 60 שניות. אחד הטילים נחת במרחק של 100 מ' מדירתנו והרס חלק מבית הספר התיכון בשכונה.

במהלך אחת מהתקפות הטילים הללו שהתה בתי מחוץ לבית. היא רצה מיד למקלט הסמוך, ביחד עם עוד כמה אנשים, אך המקלט היה נעול. אשתי ואני מתגוררים בדירה מודרנית המצוידת בממ"ד, אך לבנותינו ולנכדינו, בדומה למיליוני ישראלים אחרים, אין ממ"ד. המקלט הקרוב ביותר נמצא במרחק של חמש דקות הליכה מבתיהם. באחד מביקורי בבית בתי, מבנה חד-קומתי לא ממוגן, נשמעה לפתע יללת אזעקה. ארבעתנו, שני מבוגרים ושני ילדים קטנים, נדחקנו במסדרון הקטן. בתי ואני חיבקנו את הילדים חזק וניסינו לשעשע אותם ככל יכולתנו על רקע שאון הסירנות וקולות הנפץ. העמדתי פנים עליזות למען הילדים, אבל ידעתי היטב שהמבנה לא מסוגל לספק לנו הגנה. היינו מבועתים.

לנוכח הניסיון הזה - מעוררת בי רמת המוכנות של ישראל לעימות צבאי עם איראן דאגה עמוקה. אף שבכלי התקשורת התפרסמו לא פעם דיווחים על רמת ההיערכות הנמוכה של העורף, דומה שלא ננקטו די צעדים על מנת להבטיח את שלומה של האוכלוסייה האזרחית - ובהם ניקוי והכנת מקלטים או חניונים תת-קרקעיים בעבור מי שישהו במרחב הציבורי ויזדקקו למחסה מיידי. זמן ההתראה מפני מתקפת טילי גראד, 60 שניות, אין בו די כדי לאפשר מציאת מחסה הולם. חששותי מבוססים לא רק על ניסיוני האישי אלא גם על מצב העורף (שתועד היטב) ביישובי הצפון בעת מלחמת לבנון השנייה, שבה המקלטים היו נעולים, מזוהמים ובלתי ראויים לאכלוס.

לנוכח כל אלה, אין פלא שקיבלתי בספקנות רבה את דבריו של מתן וילנאי, השר להגנת העורף לשעבר, אשר הכריז כי ישראל ערוכה היטב לאפשרות של מתקפת נגד מצד איראן. החלטתי לערוך סיור בשכונתי בבאר שבע ולהתרשם בעצמי. נחרדתי ממה שנגלה לעיני.

בטווח קילומטר אחד מדירתי יש שלושה מקלטים גדולים, שאמורים להעניק הגנה למספר גדול של משפחות וסטודנטים המתגוררים בדירות פגיעות, שנבנו בשנות ה-50 וה-60. מקלט אחד משמש כמרכז לאמנויות לחימה. דלתו נעולה בשני מנעולים. המקלט השני משמש כמרכז לאיסוף בגדים משומשים. גם הוא נעול ומוגף. המקלט השלישי, המשמש כבית כנסת, סגור אף הוא. איני טוען שיש לפנות את הגופים האלה מהמקלטים, שהרי מדובר בשירותים מבורכים לקהילה, אך כיום, למרבה הצער, עליהם להיות גם זמינים לציבור במקרה של מתקפת טילים. אם היתה נשמעת אזעקה באותם רגעים הייתי מוצא עצמי עומד בכניסה ל"מקלטים ציבוריים" ללא שום אפשרות למצוא בהם מקלט.

כרופא בגמלאות אני סבור, שחוסר ההיערכות שקול לאיום בריאותי חמור על האומה כולה. אנו ניצבים לפני אפשרות של אסון, שבו מאות אלפי ישראלים ייוותרו ללא הגנות מתאימות ב"מלחמת 30 הימים".

במצב הקיים, וכדי למנוע אסון כבד, על הממשלה לערב את הציבור בפעילות למען הבטחת ביטחונו בעת מלחמה. יש לקחת דוגמה מההיערכות של העיר חיפה כפי שתוארה בכתבתם של עמוס הראל ואבי יששכרוף ("מפחדים", "הארץ" 24.8), ולדאוג לתפקוד ולנגישות המקלטים הציבוריים. כמו כן, יש לפעול נגד מי שמונע מהציבור גישה למקלטים, או לא דואג לתחזקם כראוי. אני מציע לגייס לפעולה את האחראים על בתי הכנסת, מרכזי אמנויות הלחימה ומחסני איסוף התרומות, שגם כך כבר מעורבים בפעילות למען הקהילה.

אם הממשלה תפעל לפתרון הבעיה, היא תשדר בכך מסר מבורך לציבור הישראלי וגם לעולם, שהיא דואגת לא רק לאבטחת גבולותיה של ישראל אלא גם להגנת העם השוכן ביניהם.

הכותב היה פרופסור במחלקה לרפואת משפחה וקהילה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת
טורונטו
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו