חרדת הבבואה

מעין קרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מעין קרת

דגלאס הארדינג, מגדולי המורים הרוחניים, אמר כבר במאה הקודמת שהבבואה שלנו במראה מבלבלת אותנו. שהמבט על החזות החיצונית מפריע למבט הפנימי. בימים אלה יש אופנה חדשה בארצות הברית - טרנד הימנעות ממראות: אנשים "צמים" ממראות לכחודש או שנה. הסיבה הראשונית היא ניסיון להילחם בחרדה הבלתי פוסקת של "איך אני נראה", הסיבה הנוספת היא המבט הפנימי, שנהיה יותר צלול, לדברי הצמים.

טרנד זה, בקרב נשים, יכול להתפתח לשני כיוונים. האחד, של נשים שטוענות שהן לא צריכות גברים בעולם, שלא אכפת להן להיות מכוערות, והכל בשם הפמיניזם. והכיוון השני - של נשים שנראות טוב, או שאכפת להן מאיך שהן נראות, ורק רוצות קצת מנוחה מהאובססיה הסביבתית והאישית בשאלה מהו יפה, והאם הן מספיק יפות; שלא כל מהותן תסתכם בזה, שכן כל העניין כבר מזמן יצא מפרופורציה, ומשפיע על כל דיאלוג בין בני אדם.

מדור הזירה

נשים רבות כל הזמן עסוקות באיך השיער שלהן מסודר כרגע, כמו זמזום מטריד המפריע להן להיות מרוכזות בנושא או בחוויה. זה מגיע אפילו לרגעים הכי אינטימיים, הכי כנים, בין שני אנשים. אפילו לשם מזדחלת החרדה - האם אני יפה? האם אני יפה מספיק? האם אני מתאימה להגדרות היופי שהכתיבה החברה? אין לטעות: הצורך של אשה להיות יפה הוא צורך עמוק, שאין לגנותו. השאלה לאן הוא מנותב.

גם גברים עורכים "צום מראות". הסיבות שלהם לכך די דומות לאלה של הנשים - גם הם מתייסרים בגלל השאיפה האובססיבית לשלמות אסתטית, וגם הם מנסים להשתחרר מכך.

נראה שכל זה הוא עוד נדבך בטרנד אחר ההולך ומתעצם - החזרה ליופי הטבעי - שבמסגרתו אנו רואים קמפיינים פרסומיים העושים שימוש בנשים מבוגרות ואפילו זקנות, ובדוגמניות במידות שונות, לא רק הרזות ביותר. אמנם "צומות" המראה לא קשורים באופן ישיר לתעשיית היופי, אבל יש ביניהם השפעה הדדית, כפי שקורה כשמדובר בטרנדים.

הטרנד ה"טבעי" התחיל כהתרסה נגד הסגידה ההולכת וגוברת לעשוי ולמלאכותי. אנשים חיפשו אלטרנטיבה ופינה של שפיות. כיום נראה שהטרנד הזה הולך ומתקרב למרכז, מקבל מקום חשוב וצובר פופולריות, נהפך לחלק מהתרבות המוכרת בכל בית.

לעניות דעתי, סופו של "טרנד המראות" יהיה חזרה למראות. הצורך בחברה המערבית במראה, ששמה דגש רב על חיצוניות, לא יפחת. אין בזה בעצם גם שום פסול, ברצון להיות אסתטי ונעים לסביבה. אחרי ככלות הכל אנחנו חיים בעולם מערבי ולא באשראם בהודו (אף שזה יכול להיות לא רע). אבל בכל מקרה, החזרה למראה תהיה ממקום אחר, פחות שיפוטי ויותר מתבונן. מקום שממנו נוכל יותר לראות את עצמנו כפי שאנחנו, ולא לפי התכתיבים.

ולסיפור שלי. אני מעולם לא התנזרתי ממראות, נהפוך הוא. המראה היא כלי עבודה בעבורי. אבל בכל זאת, כחלק מתהליך ההתפתחות האישי שלי, הוצאתי לפחות חלק מהמראות בבית, נמנעתי מחדרי כושר מרובי מראות המעודדים סגידה לגוף, שמרתי רק על מראת פנים הכרחית אחת. כך היה במשך שנים.

ואז חזרתי לאהוב מראות. ההסתכלות שלי השתנתה (לא תמיד, ולא לחלוטין). למדתי לראות את הדברים כפי שהם. תאמרו, טוב, את כבר מורגלת. תאמרו, טוב זאת לא חוכמה, את ניחנת בגנים טובים. ובכן, גם הניחנים בגנים טובים יש להם חרדות מהבבואה של עצמם. זה לא פוסח על איש.

הכותבת היא דוגמנית לשעבר 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ