בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתחו להם שער בעת נעילת שער

עכשיו הותרת המהגרים מעבר לגדר היא כבר לא גחמה של שר, אלא עמדת הממשלה - והיא שתיתן עליה חשבון. האם הם ישרדו בשמש עד יום א'?

50תגובות

לא תמיד אפשר לסמוך על הבג"צ, שדחה היום (חמישי) את החלטתו ליום ראשון. שוב ראינו את השופטים בקוצר ידם. הרי השמש זורחת וקופחת גם בסוף שבוע ארוך בסיני, והנשמה של הפליטים פורחת. ועד שמחליטים אפשר פשוט למות באמצע המדבר, באמצע הקיץ.

כבר נמאס לי להמשיל פליטים ליהודים, איך בני עמנו נלכדו בין הגדרות, בין המדינות, בין המצרים, וקראו הצילו. מוכים וחבולים, נרדפים על צוואר, רעבים וצמאים, אבל השומרים על המגדלים, והשערים נשארים נעולים.

נניח שכל פרט מעברנו נמחק כליל מזכרוננו בגלל תקלה בתוכנה הלאומית; נניח. האם בלי הסבל שלנו כמשל אי אפשר? האם אין סיכוי לסתם התנהגות אנושית גם בלי משקעים היסטוריים? לא חייבים להיות יהודי, ממש לא חייבים, כדי להיות בן אדם.

זאת כבר לא גחמה של שר זה או אחר, שמחליט לשחק  לתועלתו תפקיד של צורר. עכשיו זאת עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל, כפי שנמסרה לבית המשפט. עליה מוטלת האחריות לפשע, והיא שתיתן עליו דין וחשבון ביום מהימים. שר לו קם, שר אחד למחאה, בזעקה או בלחש. ובמקום שאין שרים כאנשים, גם יועצים משפטיים אין; ואיה השופטים? לחם צר ומים לחץ, ובירושלים – קול דממה דקה ומעיקה.

רויטרס

איזו היסטריה תקפה את ההולכים במדבר לאחר שלושה ימים בלבד. הם לא מוצאים מים, אין להם מה לאכול, רואים את מותם בעין. מיד הם  נתקפים בגעגועים, רוצים לחזור, ומתנפלים על מנהיגם, שהכל נהיה באשמתו. אלא שבני ישראל היו בדרכם לארץ המובטחת, היה להם מנהיג ראוי לתפקידו, וגם אלוהים הופיע במקרים דחופים. לא שפר גורלם של מתי מדבר בימינו, שבאים מאפריקה ואינם יודעים לאן יילכו – בלי מחוז חפץ, בלי משה, ואלוהים נעלם מזמן.

הצבא הכי מוסרי בעולם עוצר רופאים על ציודם, אולי ניתן עדיין לטפל ולהציל; חוסם אזרחים שיוצאים מגדרם אל הגדר, מנסים להביא אתם קצת אוכל. את החשבון נעשה עם נותני הפקודות, במדים ובלעדיהם, אך את חשבון הנפש עושים גם עם המצייתים: שאו עיניכם אל הדגל, וראו אותו שהוא משחיר, ואתם, חיילים, היזהרו לנפשותיכם: הפקודה, כך נראה, היא בלתי חוקית בעליל. כשאנשים, נשים וטף מתים לנגד העיניים, אסור לעיניים להיעצם בשמירה על צלם, אסור בתכלית האיסור.

ייתכן מאוד, שהמלכות הרשעה כבר לא תוכל להיטיב את דרכיה בכוחות עצמה; אפילו לא בעזרת עתירות חוזרות ונשנות, שלפעמים נענות ולפעמים נדחות. אם חדלו להאמין כאן בבית דין של מעלה, לא נותר אלא לסמוך על בית הדין הבינלאומי בהאג; ממשלת ישראל בדרכה לשם.

אלול הוא חודש הסליחות והרחמים. בכל בוקר נהוג לתקוע בשופר כדי להחריד את העם ולעוררו, ומתכוננים לימי הדין. הימים הנוראים כבר כאן, וזה השופר שלי.

אמנם יום הכיפורים רק בעוד שלושה שבועות, אבל אי אפשר לחכות: פיתחו להם שער בעת נעילת שער.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו