בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גווני הצהוב של התקשורת

206תגובות

הידיעות על המצוקה הכלכלית שבה שקועים מרבית אמצעי התקשורת בישראל מפחידות. המחשבה שישראל עלולה להתעורר למצב שבו מתקיימים רק שניים-שלושה עיתונים וערוץ טלוויזיה משמעותי אחד, מעוררת אימה. לא קשה לדמיין איזו מדינה זו תהיה, מה יפורסם בה, ובעיקר מה לא. ובכל זאת, דווקא עכשיו, בשעתה הכי קשה, אין להתכחש לתפקיד השלילי והגורלי שחלק מהתקשורת ממלא כאן. חיסול אמצעי תקשורת מאיים על דמוקרטיה; המשך הקיום של חלקם במתכונתם הנוכחית מאיים לא פחות. לפני שנושאים קינה על מותם, כדאי גם לשאת ביושר קינה על קיומם.

מרביתה של התקשורת צבועה ב-50 גוונים של צהוב. אליהם נוספים עוד גוונים של כחול-לבן לאומני וחום מיליטריסטי. הצהוב השחית כאן דורות שגדלים על טלוויזיה מטמטמת ומבהמת ועיתונות שבחלקה היא צעקנית, הבלית, מלבת יצרים ופחדים. הכחול-לבן והחום הנחילו לנו תקשורת שהיא המשת"פית הגדולה של הכיבוש - בהסתרתו מהתודעה ובטיהורו המתמשך. אם החברה כיום לאומנית וגזענית יותר - התודה והברכה לתקשורת. זו היא שהנחילה את הדה-הומניזציה של הפלסטינים והדמוניזציה שלהם, זו היא שלימדה אותנו להתייחס לפליטים אפריקאים כאל "מסתננים" וסכנה קיומית. זו היא שלימדה שהעולם כולו נגדנו, ששבעה מיליארד אזרחי העולם טועים תמיד ושישה מיליון יהודי ישראל צודקים תמיד. זו היא שלימדה שלישראל מותר הכל, שהיא הקורבן היחיד תמיד, שהמשפט הבינלאומי חל על כל העולם, זולת על ארצנו הקטנטונת. זו היא שלימדה שצריך להריע לכל מלחמה, לפחות בראשיתה, והיא שלימדה שכתב צבאי הוא דובר צה"ל באזרחי. זו היא שלימדה לסגוד לגנרלים, לפחות עד לחורף 73', ולסגוד לעשירים, לפחות עד לקיץ 2011. להליט עינינו מהמתרחש בשטחים, בקרב הכובשים והכבושים, להדחיק את מה שקרה ב-48' ולהדיר את ערביי ישראל. התקשורת הזאת גם אהבה להפחיד כמעט מכל מה שזז, ולפעמים גם ממה שלא זז. משפעת החזירים ומפלס הכינרת, דרך 21 אריתריאים אומללים על הגדר ועד לפצצה האיראנית - הכל מהלך אימים.

התקשורת הזאת פועלת בתנאי חופש. להוציא רשות השידור, לא מופעלים עליה לחצים שלטוניים - כל מה שהיא כותבת ומשדרת נובע מבחירתה. מזמן זו לא עיתונות מגויסת, אלא מתגייסת; כמעט בלי צנזורה, רק צנזורה עצמית. את הקמפיינים שלה היא ערכה בעיקר ממניעים מסחריים, לא אידיאולוגיים: להנעים את זמנו של הצופה והקורא, לטמטמו, לא להטריד את מנוחתו, לבדרו.

בצד מחדליה, היא רשמה לא מעט הישגים כבירים, הפילה בתחקיריה שועים ושרים מושחתים, העלתה נושאים חשובים לסדר היום ומנעה עוולות. יש בה לא מעט עיתונאים מחוננים וערכיים, היא גם לא הגיעה לשפלי עיתונות הטבלואיד בעולם; היא רצינית יותר.

בתוכה בוהק למרחוק - חייבים לומר זאת עם כל האי-נוחות - העיתון שאתם קוראים בו. אם ייסגר ערוץ 10, חסל סדר "היפה והחנון" ו"וייפאאוט ישראל"; כאלה יש גם בערוץ 2. אם "מעריב" היה נסגר, היה בא הקץ לטורי התעמולה הלאומנית שלו (קנייתו בידי איש הימין, שלמה בן צבי, תבטיח את המשך קיומם); כאלו מתפרסמים גם ב"ישראל היום". אבל אם אי פעם ייסגר חלילה "הארץ", ישתנו פני ישראל. אם חבורת שוטרים שפלים תשליך פלסטיני עם קטטר באמצע הלילה - מי יפרסם זאת? ואם דויד גרוסמן ירצה לכתוב על כך טור, איפה יעשה זאת? סליחה על ההתהדרות העצמית, אבל "הארץ" הוא מגדלור, בן 100 עוד מעט, ואורו לא הועם לרגע, מופנה לישראל ולעולם, שומר על כבוד העיתונות והחברה בישראל. העיתון החופשי והאמיץ הזה מעולם לא נרתע מאיומים, מביטולי מינויים ומודעות. אפילו הח"מ כותב בו מזה 30 שנים ברציפות, למגינת לב רבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו