בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הפגינו, גם שילמו

67תגובות

כל מי שעבר בסופרמרקט בימים האחרונים גילה, שמוצרי המזון התייקרו. בדיקות השוואתיות שערכו אמצעי התקשורת גילו, שסעודת ראש השנה תהיה הפעם הרבה יותר יקרה מזאת של השנה שעברה.

חלק מהסיבות הן התייקרות חומרי הגלם, החשמל, המים, הדלק והמסים. אך חלקן נובעות מהיחלשות המחאה החברתית. לפני שנה איימה המחאה בחרמות על יצרני המזון הגדולים, מתנובה ועד שטראוס, ועל רשתות שיווק משופרסל ועד קו-אופ. השנה אין מחאה ואין הפגנות, כך שהיצרנים והמשווקים מרשים לעצמם להעלות מחירים.

כישלון המחאה בתחום המחירים הוא רק סעיף אחד בכישלון הרחב יותר שלה - בתחום הדיור, החינוך והמיסוי, אך נתחיל במחירים. ביוני 2011 החלה מחאת הקוטג', שהעלתה לתודעה הציבורית את העובדה, שמחירי מוצרי המזון בארץ גבוהים ביחס לאירופה וארצות הברית. אנשי המחאה האמינו שניתן להוריד מחירים על ידי לחץ ציבורי. אבל זה עובד רק לטווח קצר. הם לא הבינו, שמחירי המזון הגבוהים הם תוצאה של מכסים גבוהים, היטלי סחר וחסמי יבוא כמו מכון התקנים, המונעים תחרות ומאפשרים העלאת מחירים.

ועדת טרכטנברג, שהבינה היטב את הנושא, המליצה לבטל מכסים ולפתוח את יתר החסמים. אך אז החל לעבוד הלובי החקלאי, ויצרני המזון וועדי העובדים הפעילו את קשריהם למעלה ולחצו על שר האוצר לא להוריד את ההגנות. באחרונה הודיע שר האוצר יובל שטייניץ על הורדת מכסים, אך באופן סמלי ולאורך הרבה שנים, כך שהמחירים לא ירדו. על מוצרים כמו שימורי טונה ושמן המכס לא הורד כלל, וגם בתחום מוצרי החלב לא נעשה כמעט כלום. משק החלב נשאר משק מתוכנן מלמעלה, בסגנון סובייטי, עם מכסות ייצור ו"מחיר מטרה". המכסים הגבוהים על חלב ומוצריו לא הורדו, אין יבוא, ולכן נמשיך לשלם על חלב, גבינה ויוגורט הרבה יותר מאשר באירופה וארה"ב.

לאחר מחאת הקוטג' נולדה בשדרות רוטשילד מחאת הדיור. המוחים האמינו בתמימותם, שישיגו מהמדינה "דיור בר השגה". כלומר, שהמדינה תסבסד בעבורם את מחירי הקרקע והפיתוח, כך שיוכלו לרכוש דירות זולות בתל אביב. הם לא הבינו, שהלחץ שלהם יגרום רק לדבר אחד: שבניית דירות מסובסדות לחרדים תתפוס תאוצה, ואם המדינה תבנה "דיור בר השגה" הוא יגיע לשכבות הכי חלשות, ולא למעמד הביניים שהפגין.

ואמנם, מי שזוכה עכשיו לדירות המסובסדות הם החרדים. במקום להכניס קריטריון של "יציאה לעבודה" בחר שר השיכון אריאל אטיאס להכניס קריטריון של "ותק בנישואין", וברור למי יש יותר ותק. כמו כן, כשכבר בונים עיר חדשה בחריש, שר השיכון פועל באמצעים שונים לגרום כך שכל הדירות המסובסדות יגיעו לחרדים. זה הרי ציבור הבוחרים שלו.

גם בעניין החינוך חינם לבני שלוש-ארבע החמיצו מנהיגי המחאה. הם לא הבינו, שברגע שיהיה חינוך חינם ייהנו ממנו בעיקר החרדים, הבדווים והערבים המוסלמים. בעוד שלמפגיני רוטשילד יש שניים-שלושה ילדים, לחרדים ולבדווים יש שמונה ועשרה ילדים, ולכן יהיו הם הנהנים הגדולים מהחינוך חינם לגיל הרך.

וכאן מגיע העוקץ: מי מממן את הבנייה המסובסדת לחרדים ואת החינוך חינם? הרי רוב החרדים אינם עובדים, והשכר המדווח אצל הבדווים והערבים נמוך כל כך, עד שכמעט שאינם משלמים מסים. הואיל ובכלכלה אין ארוחות חינם, לא היה מנוס מלהעלות את המסים למעמד הבינוני, כלומר לאנשי המחאה שעובדים קשה. ואמנם, רק באחרונה הועלו מס ההכנסה, המע"מ, מס החברות, המס על הבורסה וההפרשות לביטוח הלאומי.

ברוכים הבאים לעולם ההפוך; מי שהפגין ומחה, משלם בסוף את המחיר.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו