הגרעין ופלסטין

קובי ריכטר
קובי ריכטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קובי ריכטר
קובי ריכטר

לפני כחודש וחצי פירסם ארי שביט ראיון עימי שבו הבעתי את חששותי מפני תוצאותיה של תקיפה באיראן ("הימור על קיומנו", "הארץ", 20.7). בימים האחרונים הזדמן לי לשוחח על הנושא עם שר הביטחון, אהוד ברק, ונוכחתי שיש הסכמה בינינו על הפרמטרים העיקריים שיש לקחת בחשבון בעת קבלת החלטה, גם אם בחלק גדול מהפרמטרים מסקנותינו שונות וייתכן שהחלטותיו יהיו שונות מהצעותי.

חזרתי לעיין בנושא בעקבות ועידת המדינות הבלתי מזדהות בטהראן, ומחזות ה"סולידריות" של מחמוד עבאס ומוחמד מורסי עם מחמוד אחמדינג'אד, על ההקשרים המתבקשים מכך לבעיית הגרעין האיראני והשפעתו הצפויה על המזרח התיכון.

שלושה הקשרים עיקריים עולים מאליהם: ראשית, פתרון הבעיה הפלסטינית נדרש כשלעצמו מסיבות של צדק ומוסר ומניעת השחתתה של החברה הישראלית, אך גם החולק על הצורך כשלעצמו יידרש לדון בתרומה האפשרית של הפתרון למצבנו במזרח תיכון גרעיני. בעקבות התגרענות איראנית, שאין בידנו למונעה, רק לעכבה, יתגרענו גם טורקיה, סעודיה ומצרים. אם לא נתקוף את איראן, סביר להניח ששותפות הגורל בין מדינות אלו, הרואות באיראן איום גרעיני, לבין ישראל, תמשיך להציבנו באותו צד של המתרס. לעומת זאת, אם ישראל תחליט לתקוף את איראן, היא תגרום במעשיה לסולידריות איסלאמית, ובכך תגרום להצטרפות מדינות נוספות למעגל המאיימים עליה.

ישראל חייבת לטפח את זהות האינטרסים עם המדינות הללו (כמו גם עם ארה"ב ואירופה) כדי לצמצם את האיום ולהעצים את הקואליציה נגדו. הגורם העיקרי למתחים ולהרעה משמעותית ביחסים הוא חילוקי הדעות המהותיים בשאלת הצורך והדחיפות שבהגעה להסדר שיאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. עמדותיו של בנימין נתניהו בעניין ברורות למדי בעיני, אך הואיל וראש הממשלה רואה בגרעין האיראני בעיה קיומית, מן הראוי היה ש"יקריב" את עמדותיו בנושא הפלסטיני, לטובת שיפור משמעותי במעמדנו בנושא הגרעין האיראני.

שנית, יש לומר שהרשות הפלסטינית, עם המתח בינה לבין חמאס, ומצרים, שהיא ממנהיגות הפלג הסוני בעולם הערבי-מוסלמי, אינן שותפות טיפוסיות של איראן השיעית. אולם העוול המתמשך שגורמת ישראל לפלסטינים, על פי תפישתן, הוא גורם מספיק להפגנת סולידריות מאולצת עם טהראן. מכך אפשר וצריך להקיש, בבחינת קל וחומר, אל המקרה האפשרי של תקיפה ישראלית באיראן. תקיפה כזו תעורר סולידריות איסלאמית חוצת עדות, ותחמיר משמעותית את מצבנו במזרח תיכון גרעיני.

ישראל שתקפה את עיראק ותוקפת את איראן תהפוך, שלא בטובתה, לאיום לא צפוי על מצרים, סעודיה, וטורקיה, ותדחוף אותן לצד מנוגד לה, תוך הפרת השפיות במאזן גרעיני.

ושלישית, האיום האיראני, כפי שהוא נתפש היום, נובע בעיקר מאופי המשטר ומטרותיו. אין ספק שהנחישות האיראנית לקדם את תוכנית הגרעין נובעת ממטרות משטר האייתוללות - השגת הגמוניה בעולם האיסלאמי בכלל ובמפרץ הפרסי בפרט. למעשה, ההערכה היא שלא ישראל היא המטרה החשובה בשלל המטרות האיראניות, אלא ההגמוניה הזאת. מימוש איום התקיפה יעלה את ישראל לראש סדר העדיפויות האיראני.

זאת ועוד. סביר להניח שמהפכה חברתית שתפיל משטר זה ותביא לסדר יום חדש, שמדגיש את איכות החיים של האזרח ונרתע מהגדרת מטרות דתיות קשוחות, תסלק או תמתן את האיום, בין אם תתרחש לפני התגרענות איראנית ובין אם תתרחש אחריה. יש על כן להשוות בין המצב הנוכחי - שבו השפעתן המצטברת של הסנקציות הבינלאומיות על אוכלוסיית איראן אפשר שתביא לתסיסה ומרידה - לבין מצב שיתקיים לאחר תקיפה ישראלית, שתצדיק משטר צבאי חזק ומדכא באמתלה של "הגנה על המולדת". מורסי, ספק מתנשק עם אחמדינג'אד ספק נשנק מהקירבה היתרה, הוא השוואה טובה. האם אפשר לתאר את נפילתם של חוסני מובארק ומוחמד חוסיין טנטאווי, ואת עלייתו של מורסי, לו היתה ישראל נוקטת פעולה התקפית מהותית נגד מצרים?

הכותב הוא איש התעשייה עתירת הידע. בעבר היה טייס וראש מחלקת אמצעי לחימה של חיל האוויר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ