בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטירה של קלינטון

40תגובות

הסיפור עתיק. הוא מספר על ילד שצרח על רצפת הסופרמרקט ועיצבן עד ייאוש את אמו ואת הקונים. עד שהגיע אליו השומר, לחש דבר מה על אוזנו, והפלא ופלא, הילד סתם את פיו מיד. "מה אמרת לו?" דרשו האם והקונים ללמוד את הקסם. "פשוט", הסביר השומר, "לחשתי לו שאם הוא לא יסתום, אבל מיד, הוא יחטוף כזאת סטירה שתפרק לו את הפרצוף".

הילרי קלינטון לא לחשה השבוע. היא החטיפה את הסטירה, שהיתה צפויה זה כבר. "איננו מציבים לוחות זמנים לאיראן", היא הודיעה בראיון ל"בלומברג", "אנחנו מעריכים שמו"מ עם איראן הוא הדרך הטובה ביותר כדי למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני". לא צריך להיות מומחה ללשון הדיפלומטית האמריקאית כדי להבין למי ולמה מכוונים דברי השרה. דיבור בוטה, ישיר, צונן וחד הוא הדרך היחידה לגרום למדינה לקוית שמיעה להבין מה רוצים ממנה.

קלינטון לא כיוונה את דבריה לטהראן, כי אם לבנימין נתניהו. לאמור: ישראל לא תציב שום אולטימטום בפני ארה"ב והיא לא תכתיב לוושינגטון קווים אדומים או כחולים. הגיע הזמן, הבהירה קלינטון, שישראל תטמיע את העובדה שלארה"ב יש גם מדיניות עצמאית, אינטרסים משלה ולוח זמנים, שלמרבה הפלא, לא נקבע בירושלים.

נתניהו אינו צריך להשתומם. הרי הוא זה שהצליח מעל למשוער להפוך את הקונפליקט עם איראן לעניין ישראלי-איראני, במקום לאיום עולמי. המאמצים הבינלאומיים האדירים לגייס תמיכה בסנקציות הקשות ביותר שהוטלו אי פעם על מדינה, שוות בעיניו כקליפת השום.

אם כך, מבהירה קלינטון, תתכבד נא ישראל ותואיל להילחם את מלחמתה הפרטית עם איראן בעצמה, ארה"ב לא תהיה שותפה, לפחות בינתיים, לאיוולת הזאת. ארה"ב, היא פוסקת, לא מיצתה את ההליך הדיפלומטי, והיא גם מאמינה בו.

אז למה, לכל הרוחות, מתכוון ברק אובמה כאשר הוא אומר שארה"ב מחויבת לביטחון ישראל? אם אפילו אינו מוכן לשרטט קווים אדומים, היכן הביטחון שהוא ישגר את מטוסיו בזמן הנכון? ומהו בכלל "הזמן הנכון" ללא נקודות זמן מוגדרות?

המחלוקת בין ישראל לוושינגטון עמוקה הרבה יותר משאלת הגדרת המועד המתאים לתקיפה. דבריה של קלינטון מבהירים ששתי המדינות רחוקות גם מבחינת תפישת האיום האיראני. הם כנראה גם מתייחסים לעובדה שוושינגטון איננה מאמינה כי בכוונת איראן לפתח נשק גרעיני. לכל היותר קלינטון מאמצת את הגישה שהעשרת אורניום ל 20% היא אינדיקציה לכוונה, אבל לא למעשה. כמו שאומרת קלינטון, "אנחנו בוחנים בקפידה מה האיראנים עושים, משום שמאז ומתמיד העניין היה במה שהם עושים ולא במה שהם אומרים".

כאן בדיוק מנוסחת המשוואה האמריקאית לשאלת הערבות לביטחון ישראל. ארה"ב מבקשת להגן על ישראל מפני עצמה, וליתר דיוק, מפני ראש ממשלתה. היא אינה קונה את ההערכות הישראליות על מספר הקורבנות המועט יחסית שהממשלה מנסה לשווק, היא מעריכה שישראל לא תצליח לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית, וחמור מכך, התקפה על איראן רק תגביר את שכנועה העצמי להשיג נשק גרעיני. היא צופה מערכה אלימה במזרח התיכון, שבה ישראל תהיה יעד עיקרי, ומה שמבהיל במיוחד את וושינגטון הוא, שהיא תיאלץ להילחם בעבור ישראל את המלחמה הזאת.

נתניהו שכח כנראה שארה"ב איננה קולוניה ישראלית. ישראל היא זו שתלויה בארה"ב, שקיבלה על עצמה את תפקיד הפטרונית למרות המחיר העצום שהיא משלמת על כך. המחלוקת על האיום האיראני עלולה לקעקע את תשתית היחסים הללו. השומרת האמריקאית בסופרמרקט מקווה שהצרחה שלה על נתניהו תספיק. ומה אם לא? ומה אם בכל זאת הנפוליאון שבו יעלה לו לראש?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו