בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחדל פיאד

74תגובות

החדשות שניפק המזרח התיכון בשנים האחרונות היו על פי רוב חדשות רעות. החמאס השתלט על רצועת עזה, האחים המוסלמים השתלטו על מצרים, וטורקיה נהפכה למעצמה ניאו-עותמנית תוקפנית. המרד האיראני דוכא, עיראק נשאבה אל תחום ההשפעה השיעי, וסוריה היתה לבית מטבחיים מבעית. ואפילו בלוב, שעוררה תקווה לזמן מה, נרצח אתמול השגריר האמריקאי.

ברוב חלקי העולם הערבי הקיצוניות בעלייה והמתינות בשקיעה, והעתיד נראה יותר ויותר חשוך. למרות הציפיות שעורר האביב הערבי, רוב המדינות באזור נאורות פחות או יציבות פחות או שלוות פחות משהיו.

רק בחבל ארץ אחד הדברים נראו שונים. רק מקום אחד בעולם הערבי הפיק בחמש השנים האחרונות עוד ועוד חדשות טובות. תחת הנהגת סלאם פיאד ראתה הגדה המערבית מאז 2007 תקופת פריחה שלא היתה כמוה. החוק והסדר הושבו על כנם, הכלכלה צמחה בשיעור של עד 10% בשנה, הנורמליזציה היחסית התפשטה בהדרגה מרמאללה לחברון, בית לחם, שכם, ג'נין, קלקיליה וטול כרם. אחרי שנות הכאוס של האינתיפאדה הראשונה ושנות השחיתות של יאסר ערפאת ושנות הסיוט של האינתיפאדה השנייה, השתרר סוף סוף סוג מסוים של שקט. קיצונים היו לפרגמטים, וטרוריסטים היו ליזמים, ואתוס של אהבת החיים חזר לעמוד במרכז החיים. ראש הממשלה הפלסטיני הצליח לחולל בגדה המערבית נס כלכלי בעל משמעויות מרחיקות לכת.

החשיבות של מפעל פיאד לא היתה רק כלכלית ולא רק נקודתית. הפלסטינים לאורך כל ההיסטוריה שלהם לא זכו למנהיגות לאומית אשר תיטיב עמם ותשפר את איכות חייהם. לא חאג' אמין אל חוסייני, לא אחמד שוקיירי ולא ערפאת לא דאגו לרווחה היום יומית של בני עמם. תנועת השחרור שלהם נאבקה בעוז בבריטים, בציונים ובישראלים, אך לא טיפחה את הפלסטינים עצמם. היא לא פעלה למען מערכת החינוך ומערכת הבריאות ולא בנתה תשתיות יסוד המאפשרות חיים של כבוד.

פיאד שינה זאת. הכלכלן יליד הגדה, שהתחנך בטקסס וצמח בקרן המטבע הבינלאומית, היה למנהיג הפלסטיני הראשון המחויב לבנייה ולצמיחה. הוא לא ויתר על שום יעד לאומי, אך ביקש להגיע אל היעד באמצעות העצמת החיים ולא על ידי הקרבתם.

כך שחמש השנים הטובות של פיאד היו שנים של הזדמנות פז. עם פיאד היה אפשר לדבר. עם פיאד היה אפשר לעשות עסקים. עם פיאד היה אפשר לבנות מדינה - פלסטינית.

נכון, באופן רשמי היה ראש ממשלת הרשות כפוף לסרבן השלום המתוחכם הנשיא מחמוד עבאס. לא היתה לו הסמכות המשפטית או המוסרית לחתום על הסכם שלום. לא היה לו הכוח הפוליטי הנדרש כדי הוביל לפיוס היסטורי. אבל פיאד היה יכול להיות שותף אידיאלי לתהליך הדרגתי וזהיר של חלוקת הארץ. פיאד היה יכול להיות הפרטנר השקט, שבידיו מפקידים חלקים של הגדה המערבית כדי שיבנה בהם ישות פלסטינית שוחרת שלום. פיאד היה הפלסטיני שעליו תמיד חלמנו, אשר אתו היה אפשר לעבוד באופן מעשי על הגשמת חלום הדו קיום.

אבל ממשלת בנימין נתניהו החמיצה את הזדמנות הפז. אף על פי שנתניהו דיבר גבוהה גבוהה על שלום כלכלי - הוא לא הרחיב את השלום הכלכלי של פיאד לשלום מדיני בר קיימא. אף על פי שאהוד ברק מחויב לחלוקת הארץ - הוא לא קידם תהליך אמיתי של חלוקת הארץ מול פיאד. את דרך הבנייה והצמיחה שנסללה ברמאללה בשנים האחרונות הפכו הישראלים לדרך ללא מוצא. לכן עכשיו, לנגד עינינו, פיאד נדחק לפינה. אולי ישרוד את המרי נגדו ואולי לא. אבל הבהוב התקווה שהיה גלום במפא"יניק הפלסטיני הראשון הולך ודועך.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו