בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די להתנשק

173תגובות

דפוסי התנהגות חברתית חושפים לעתים את דיוקנה האמיתי של חברה. בהקשר הזה מעניינת המשמעות של מנהג שפשה במחוזותינו מזה דור ויותר, כצורה חדשה של מפגש וברכת שלום. הכוונה היא לכך שכשאנשים נפגשים בחברה, הם מתחבקים ומתנשקים בפומבי, ידיד וזר כאחד, ונוצר רושם של קירבה יתרה. קירבה יתרה? מנהג החיבוק והנישוק, פרי ה"ניו-אייג'", אינו מבדיל בין אוהב לאויב, בין ידיד למכר. מחבקים ומנשקים את כולם, ללא הבחנה.

פעם נהגו ללחוץ יד ולהישיר מבט. זה היה הנוהג במדינות המערב מאז ימי הביניים. לחיצת היד סימלה שפני הנפגשים לשלום ואין נשק בידיהם, והמבט הישיר היה אמור להביע כנות וגילוי לב. מתי הוחלפה לחיצת היד בחיבוק? קשה לקבוע. ושאלה יותר מעניינת היא, האם המעבר מלחיצת היד הפשוטה, היבשה, לחיבוק, מסמל מעבר מחברה קשוחה לחברה יותר סולידרית? כאן התשובה ברורה: אין אנו חברה רחומה או לבבית יותר, ויעידו על כך המחאות החברתיות וסיפוריהם של אנשים קשי יום שהחברה זנחה אותם.

החברה המחבקת והמנשקת, חברת ה"צ'אפחות", אינה טובה מזו של לחיצת היד. אלא מה? זו חברה הרבה יותר צבועה. שהרי הלבביות של טקס הפגישה והפרידה אינה משקפת לבביות אמיתית. למעשה, ההפך הוא הנכון: היא דווקא מסתירה את מה שמתחת.

אליהו הרשקוביץ

דבר ידוע הוא, שבכל חברה יש מידה של צביעות. טקסים חברתיים מתקיימים על בסיס של שקרים לבנים ולמעשה, בבסיס החברה האנושית קיים הנוהג להסתיר את הרגשות האמיתיים בשמן של קונוונציות מסלפות. אבל ככל שהטקסים החיצוניים לבביים ורגשניים יותר, וככל שגדל המרחק בין הטקסי לאמיתי, החברה נעשית צבועה ושקרנית במידה שאין לשאתה, מה שמקומם את אלה בינינו שהצביעות קשה להם.

אילו היינו חוזרים ללחיצת היד הישנה, ולא היינו מפריזים בהשתפכות רגשית (הכוזבת לעתים), היינו שומרים על מרחק סביר בין העמדת הפנים לאמת הפנימית. היינו מקיימים את התנאי ההכרחי בכל פגישה אנושית: יד חפה מכלי זין שיכול לפגוע, ומבט שאינו יכול להסתיר את תרמית הנפש ואת כוונת הפוגע. כאשר אנו מחבקים, ידינו מוסתרות על ידי גופו של המחובק, ויד מוסתרת יכולה לאחוז בפגיון. החיבוק הוא כוזב. הנשיקה אינה נשיקת אמת. האפשרויות של הולכת שולל ובגידה רבות יותר מאשר בלחיצת היד.

באחד הסיפורים המעצבים בתרבות המערבית, יהודה איש קריות הסגיר את מורו ורבו לידי מבקשי נפשו בנשיקה. "נשיקת יהודה" הפכה לשם נרדף להתנהגות מתועבת. אמת, לא כל נשיקה היא נשיקת יהודה ולא כל חיבוק נושא בכנפיו פגיון, אבל כדאי לחזור ללחיצת היד המסורתית. היא אמיתית. וככל שנהיה אמיתיים בטקסים הפשוטים והיום-יומיים, תהיה החברה אמיתית ואולי אף סולידרית יותר. שינויים קטנים עשויים לסמל תמורה עמוקה יותר מפעולות מחאה.

הכותב הוא היסטוריון, משורר ומורה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו