בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסביב יהום הלעז

125תגובות

בדיזנגוף גיליתי את קפה ג'רמיה. שאלתי זוג צעיר מי היה הג'רמיה הזה. אמרו, אולי ציוני ידוע או רב. אבל לא נראה לכם מוזר שהקפה נמצא בפינת ירמיהו? אחד ענה שבטח זה כי תירגמו לעברית בשביל אלה שלא יודעים אנגלית.

מסביב יהום סער הלעז. שמותיהן של רוב חנויות העיר כתובות בלועזית. כשגברת פרסיץ מעיריית תל אביב הוזמנה להפיכת ראינוע "עדן" לקולנוע בשנת 1930, היא הודיעה שלא תבוא כי בסרט מדברים אנגלית. אבל היום, לעז. לא המצאנו כלום. כבר בימי בית שני חכמי ישראל זנחו את העברית, הלשון העתיקה והיפה שלנו, לטובת הארמית שהיתה האנגלית של התקופה.

פעם לא ידעו החכמים פירוש מלה ושאלו ילדה בגליל, ששם עדיין דיברו עברית, ופירשה להם. רוב מה שנקרא היום לימוד תורה הוא בארמית. הרבנים מדברים עברית עילגת. השפה העברית היתה בנו קודם שנהיינו לעם. היו לנו שמים לפני שהיתה לנו ארץ, כשהיה לעברים אל אבל לא היו להם שדות, והעברית נהייתה פלא. באלפי מלים בלבד ארגו את התנ"ך.

אבל רצו הוליווד. כמו היום, כאשר כל ישראלי שמשחק מת באיזה סרט, כובש אותה בעמודי העיתונות. והעברית נעלמת והולכת. מתביישים בה. היא קטנה ובינעירונית והאנגלית היא בינלאומית.

חלפתי ברחוב שינקין, מביט בחנויות שלא מכבר נתפרו מחדש - אין מלה עברית. ואז אתה חושב, מדוע אין לנו כבוד עצמי? מדוע הישראלים מוכנים לתקוף את האיראנים, אבל לא לדבר את היפה בשפות? כל ישראלי חשוב שמתראיין על מה הוא קורא, מתחיל בדני דידרו בתרגום למונגולית.

שאלו סופר צעיר, מוכשר ופעיל, הכותב עברית יפה, מה הוא קורא. ענה שאינו קורא שום ספר עברי. הוא בטח שוכב לישון עם "האיש ללא תכונות" של רוברט מוסיל, ועם מרסל פרוסט כשהוא בבית שימוש. לפי הראיונות עם דוגמניות וסופרים, כולם קוראים את יוליסס בבוקר ואת כתבי הופמן הצעיר מיהופיץ בערב.

העברים שרדו את הלעז. מי מדבר היום אכדית? ארמית? מצרית עתיקה? אנחנו היינו הראשונים בעולם העתיק שלא כתבו על קירות הדרכים לנצח כמו המצרים והבבלים. לא בנינו היכלות, כתבנו קתדרלות של מלים. כל הדורות. הבנו שבסוף מה שנשאר אלו מלים. נשארים הספרים. הבנו שספרות איננה רק תיאורי החיים, אלא מה שנשאר מהם.

לא עבדנו קברים כמו הרבנים היום או שר החינוך עם מערת המכפלה. בזנו למוות. אתה חי ומת, שנייה בנצח, מעפר לעפר. אבל כדי לדעת את העבר נחוצות מלים. ספרות היא מרד בהווה. היא תווים שכותב סופר והקורא הוא הפסנתרן המנגן. שני הצדדים בוראים עולם. בשביל זה נחוצה שפה אחת, שפה יחידאית למורה ולתלמיד. כל מה שאנו יודעים על העבר בא מספרים. והעברים היו גדולי המשמרים. גם כאשר הומתה העברית על ידי חכמי ישראל בבית שני, הרי אם יהודי מפולין פגש יהודי מצרפת, הם דיברו עברית. ככה נוצרה הבינלאומיות יותר מאצל סופר עברי שרוצה להיות בינלאומי.

אפילו ג'רמיה היה ספר. ירמיהו קראו לו. בניגוד לאומות העולם, שספרי ההיסטוריה שלהם מתחילים ונגמרים במלכים, הרי היהודים, וקודם העברים, לא כתבו את ספר דוד או את ספר שלמה, אלא את הנביא ישעיהו על קללותיו וביקורתו הנוקבת על השליטים. בניגוד לכל מיני לאומים, ידעו העברים שהמשוררים הם הם שעושים את ההיסטוריה לממשית ולאו דווקא אלה שעשו אותה. הספרטנים שחינכו את בניהם להיות לוחמים אמרו שלא משנה מי מנצח במלחמות, חשוב מה יכתבו אחר כך המשוררים.

הלשון היא העט הכותב של הנפש ושל העם. הציונות היתה קודם ספרות, וחידוש העברית קדם לבניית מטוסים. מה שאני יודע על העבר אני ממציא ממפגש עם מי שכתב בעבר. לכן ספרות ושירה הן גם אויב. הנאצים והסובייטים פחדו מהמשוררים ומהסופרים יותר מאשר משאר האנשים, כי הבינו שיש רעל באהבת עמם, בעצם היותו הכאב על דברים שאבדו או שנודו.

ספרות היא בעד הנגד. היא איננה יכולה להיות טובה אם היא מבקשת להיות נחמדה ונאמנה. שרת התרבות שלנו, הנלחמת באומץ נדיר כדי להציל את הספרות העברית מאויביה הרבים, שבקיצור נקרא להם "הג'רמאים", לוחמת באמת, ומול כולם, אבל היא גם רוצה ספרות ציונית. מה זה בדיוק ספרות ציונית? ציונות היא תנועת התחייה של עם ישראל, להיות חופשי בארצו, היא איננה תנועה לתפארת השמירה אלא תנועה להביא ליהודים הרוצים בכך פדות. כשהבאנו את ניצולי השואה ארצה, רבים מהם העדיפו את אמריקה אבל העולם היה נעול בפניהם, אלא אם כן היו מדענים, וכאן הציונות היתה משרד התעבורה שמצא להם בית. הייקים לא באו כציונים. גם לא הרוסים. אבל לולא הציונות, הם היו נפגעים.

לכן הקמנו את המדינה בשבילם. בגללם לחמנו בתנאי איוב את מלחמת העצמאות, הנוראה שבמלחמות, כדי שיהיה מקום למי שחייהם ניצלו מהתופת. בגלל מה שקרה בבית החרושת פרבן אחרי ההפצצות האמריקאיות במלחמת העולם השנייה, כשמחיר הגז האמיר והתחילו לזרוק ילדים ישר לאש. לילדים שניצלו מהאש הקמנו מדינה.

על האונייה שעבדתי בה פגשתי את מי ששרדו מהאש. בלי תרבות עברית, ספרות עברית, לשון עברית ולימוד תנ"ך חופשי מהצנזורה הרבנית, בלי אלה לא תהיה כאן ישראל אלא מדינת שטחים שמנהלת חוף ים, עם בועה נדל"נית הנקראת תל אביב. מדינה שמשתרעת מהדרום ולאורך החוף עד הגליל, וארץ ציון החילונית, שהיתה ציונית מול האטימות הרבנית הגזענית של היום, היא המפלט של העם הזה המקים לעצמו דת ישנה-חדשה שתשלוט בעם שרצה חלום וחופש.

היהודים של פעם לא בכו על קברים, לא נישקו מזוזות, לא הדירו נשים ולא הפכו אותן לשפחות מולידות. בדרך הרבנות, שהיא האנטי-ציונות האמיתית החזקה, תהיה ישראל לעוד ארץ ג'רמיה. כל דבר שקורה כבר קרה. העברית מחקה את ההווה. יש עבר ועתיד. בעבר ישנו העתיד. הוא נחרד והולך. הספרים יהיו האות. שמרו אותם. ימציאו ספרות נאמנה כמו נביאי השקר בתנ"ך, אך הספרים יימצאו וייקראו וימצאו בהם את מה שאולי עוד תשוב להיות ישראל.

אין כבוד לשפה. אין היום כבוד ליצירה הבינעירונית שלנו. הכול הוליווד ארמית - או לא כלום. מתים רוצים לשחק עצמם בהוליווד, כי כך ציווה החלום הציוני שלהם. אין היום כמעט לימוד לשון עברית באוניברסיטאות. החרדים אינם קוראים תנ"ך. הדתיים קוראים בישיבות, במסגרת מה שנקרא לימודי חול, אבל תוך שמירה על הצנזורה של הרבנים.

ביסוד הציונות היה ספרו של אברהם מאפו "אהבת ציון", אבל גם הוא חשש בספרו "אשמת שומרון". הסוף בהתחלה וההתחלה בסוף. חג שמח.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו