בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דווקא מדינת כל אזרחיה

140תגובות

בימים אלה, בשבוע השלישי של חודש ספטמבר 1882, הופיעה בברלין החוברת "אוטואמנציפציה!" - טקסט מכונן של הלאומיות היהודית המדינית המודרנית, שמשמעות כותרתו היא "שחרור עצמי". בחוברת, שהופצה תחילה בעילום שם, נכתב כי כדי להשיג שוויון זכויות מדיני מלא בין יהודים ללא-יהודים, יש לייסד עבור היהודים מולדת, בה יוכלו ליהנות משלטון עצמי טריטוריאלי.

מחבר החוברת, רופא רוסי-יהודי בשם יהודה לייב פינסקר (1821-1891), ממייסדי העיתונות היהודית בלשון הרוסית ברוסיה הצארית וממקימי תנועת חיבת-ציון, נכלל מאוחר יותר בפנתיאון אבות הציונות ושמו הונצח ברחובות רבים בערי ישראל. אולם מה יודעים כיום על הד"ר פינסקר, מעבר לעובדה שהיה ממניחי היסודות לצמיחת הציונות המדינית? מה ידוע לנו, למשל, על השקפתו המדינית של מחבר "אוטואמנציפציה!"?

כפי שעולה מהמרכזיים שבעשרות מאמריו בעיתונות היהודית בשפה הרוסית, פינסקר סבר כי במדינה המורכבת ממספר קבוצות לאומיות, יש להנהיג הפרדה ברורה בין "ארץ" ל"לאום", לבל ייווצר מצב שבו השלטון המדיני הכלל-ארצי יזוהה עם האינטרסים של קבוצה לאומית אחת.

לא יעלה על הדעת, כי "חלק אחד (לאום אחד), אפילו הגדול ביותר" מתוך אוכלוסיית המדינה ייתפש כמייצג את כלל האוכלוסייה וייחשב לעם המדינה. כך התריס פינסקר שוב ושוב, מעל דפי השבועון היהודי-רוסי "ציון" בשנים 1861 ו-1862.

פינסקר החזיק בעיקרי התפישה המדינית הזאת, שאין דרך אחרת להגדירה אלא כמדינת כל אזרחיה, לפני כתיבת ה"אוטואמנציפציה!" ואחריה. גם המרכזיים שבציונים המדיניים שבאו אחריו, לרבות תיאודור הרצל וזאב ז'בוטינסקי, החזיקו באותה תפישה בגרסאות שונות. זה היה אחד הלקחים הבסיסיים שלמדו ציונים מדיניים אלה מתוך חווייתם בגלות: כמייצגי הלאום שסבל אולי יותר מאחרים מאפליה והדרה שנקטו נגדו מדינות בשם הרוב הלא-יהודי, הם הכירו מקרוב את הכשלים של אותה השיטה ולכן ביקשו לבחור בשיטה מדינית חלופית, שיטה של מדינה המכילה את כל האזרחים.

כיום, כתוצאה מתעמולתם המשולבת של גדודי הפוסט-ציונים הלאומניים מהימין, ושל קומץ הפוסט-ציונים האנטי-לאומיים מהשמאל, מרבית אזרחי ישראל משוכנעים שהרעיון של מדינת כל אזרחיה מנוגד ליסודות הציונות המדינית. רבים בציבור הישראלי מאמינים, שהמצב שבו המדינה תוגדר חוקתית כקניינו הבלעדי של מגזר אחד מאזרחיה הוא האידיאל של הציונות המדינית.

לא מעטים אף סבורים שהשליטה בבני עם אחר, גזילת אדמתם הפרטית והשפלתם הלאומית מבטאות את אידיאל הציונות המעשית. ואולם, ההיפך הוא הנכון: המחויבות העמוקה למורשת הציונות המדינית, שיהודה לייב פינסקר היה מאבותיה המייסדים, משמעותה, בין היתר, לחתור לכך שהמדינה הישראלית לא תהיה רק מדינתם של היהודים, אלא, באופן מפורש וברור, מדינתם של כל אזרחיה. לא כל שכן, המחויבות העמוקה לעקרונות הציונות של פינסקר וממשיכיו, לנוכח המציאות העכשווית, משמעותה המעשית המיידית היא לחתור לאוטואמנציפציה השנייה - שחרור עצמי של הישראלים מהעול שמטיל עליהם השעבוד הלאומי של הפלסטינים.

ההגדרה המחודשת של מדינת כל אזרחיה והשחרור העצמי משעבוד של עם אחר, כמשימות הדחופות ביותר לציונות של שנות האלפיים, נראים בימינו כיעד אוטופי לא פחות מכפי שנראה בימיו של פינסקר הרעיון לייסד מולדת ליהודים. ואולם, בעזרת נחישות, אורך רוח ויושר מדיני, אפשר שהאוטואמנציפציה השנייה תהפוך גם היא ליעד ריאלי, בדיוק כפי שבשעתו הפך לריאלי היעד של האוטואמנציפציה הראשונה. שכן, כמאמר הלל הזקן אותו הקדים פינסקר לחיבורו לפני 130 שנה, "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?"
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו