הניצחון הגדול של ליוורפול

שאול אדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול אדר

לונדון

ב-15 באפריל 1989 התרחש אסון הילסבורו, שבו נהרגו 96 אוהדי כדורגל שבאו לחזות במשחק בין ליוורפול לנוטינגהם פורסט באיצטדיון בשפילד. כבר באותו ערב החלה להתרקם מזימת הטיוח הגדולה, שהולידה את שערוריית הילסבורו. זה היה אסון בריטי, אבל כל חברה דמוקרטית צריכה להפיק ממנו לקחים, כפי שאפשר ללמוד מדו"ח ועדת הבדיקה שחקרה את האסון ומהתנצלותו של ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, בשבוע שעבר.

אסון הילסבורו היה תוצאה של הברוטליזציה שעברה המשטרה הבריטית בשנות ה-80, בעימותים האלימים עם כורי הפחם ובעקבות האלימות הגוברת במגרשי הכדורגל. עם פריחת החוליגניזם נהפכו האיצטדיונים המיושנים למלכודות מוות והיציעים - למכלאות מוקפות גדרות תיל. האוהדים נהפכו לאזרחים סוג ב', קבוצת סיכון שיש לנקוט נגדה אמצעים תקיפים.

בהילסבורו התחולל אסון רב-נפגעים. כתוצאה מצוואר בקבוק שנוצר בשערי הכניסה פתחו השוטרים שערים נוספים, שבהם לא היו דלתות מסתובבות, והמוני אוהדים נהרו דרכם אל הטריבונות, שם נלחצו אל שערי הברזל שחצצו בין היציעים למגרש ונמחצו. במקום לסייע לאנשים שניסו לברוח אל המגרשים, המשטרה - שהניחה שמדובר בפריצת אוהדים למגרש - בלמה אותם ואף הפריעה לניסיונותיהם להציל את חבריהם.

באותו ערב פירסמו מפקדי המשטרה באיצטדיון הודעה שקרית, שעל פיה האוהדים פרצו את שערי הכניסה (הם נפתחו בהוראת מפקד המשטרה באיצטדיון), והשוטרים הצטוו למצוא ראיות שיוכיחו כי האסון התרחש בשל השתוללות של אוהדים שיכורים שהגיעו באיחור ללא כרטיסים. גופות החללים, גם של ילדים, נבדקו כדי למצוא עקבות אלכוהול.

בתוך כמה ימים פירסמו כמה עיתונים - ובראשם "הסאן", תחת הכותרת "האמת" - את עלילת הדם שרקחו ארבעה קציני משטרה בכירים וחבר פרלמנט שמרן, ולפיה אוהדי ליוורפול בזזו את גופות חבריהם והשתינו על השוטרים שסיכנו את חייהם. משטרת דרום יורקשייר המשיכה בקמפיין. 164 עדויות שוטרים סולפו. גם מערכת המשפט שיתפה פעולה. הלורד טיילור, השופט שעמד בראש ועדת חקירה מיד לאחר האסון, פירסם דו"ח אמיץ שבו ניקה את האוהדים מכל אשם, אבל חוקר מקרי המוות התעלם מהממצאים וקבע שמדובר במוות בתאונה וכל הקורבנות נספו עד 15:15, למרות העדויות. לפי דו"ח ועדת הבדיקה, ל-41 מקורבנות האסון היה סיכוי להינצל אם היו זוכים לטיפול.

במשך שנים סירבו ממשלות בריטניה, משתי המפלגות, לקבל אחריות ולהתנצל. אנשי המשטרה שידעו את האמת שמרו על שתיקה ואילו תושבי ליוורפול, עיר בעלת דימוי בעייתי מאז ומתמיד, סבלו מהכפשות.

יש לקחים אוניוורסליים לאסון הילסבורו. הוא מלמד כמה קל לרשויות המדינה ליהפך לברוטליות במסווה של שמירת החוק, כמה נוח לקטלג קבוצות שלמות כמסוכנות, כמה מפתה לרקוח עלילה שפורטת על נימים אפלים ולשווקה לתקשורת. כל חברה דמוקרטית חייבת ללמוד את שערוריית הילסבורו ולהישמר; כל חברה דמוקרטית צריכה לשאוב עידוד מהמאבק לעשיית צדק עם חללי הילסבורו: ללא מימון חיצוני, מול כוחות חזקים בהרבה, רק באמצעות מאבק בלתי מתפשר הצליחו אוהדי כדורגל ותושבי ליוורפול לחשוף את המסמכים הנוגעים לאסון. לאחר שאלה הותרו לבדיקה האמת יצאה, בתוך שנתיים, לאור. חיסיון גורף וסודיות הם הדרך שבאמצעותה מזימות משגשגות ושורדות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ