בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא הכי גרועה

185תגובות

זאת לא היתה השנה הכי גרועה וזאת לא המדינה הכי גרועה, יש אפילו גרועים מבנימין נתניהו. ערב ראש השנה תשע"ג, על תפוח בדבש, צריך לומר גם את הדברים הללו. הם לא מחלישים כהוא זה את תוקפה של הביקורת שהוטחה כאן, בשנה הלא טובה ובמדינה הלא טובה הזאת; בכל זאת, צריך גם לראות את רבע הכוס המלאה.

זאת היתה שנה יחסית לא עקובה מדם: כ-80 הרוגים פלסטינים, רובם בעזה, וכמעט ללא הרוגים ישראלים. לא היו הרבה שנים כאלו. ישראל לא פתחה בה במלחמה, גם זה לא עניין מובן מאליו, בוודאי לא השנה. גם בתחומים אחרים זאת היתה שנה לא רעה, למרות התגברות המצוקה הכלכלית וגוויעת המחאה החברתית, זקיפת ראשה של הגזענות וליבוי הפחדים והשנאה - בוודאי לא השנה הגרועה בתולדותינו. ההתקפות על הדמוקרטיה נבלמו חלקית, לא כולל הסכנה האורבת לעיתונות. גם מעמדה הבינלאומי של ישראל ידע שנים גרועות יותר.

והעיקר, למרות מה שנדמה, זאת לא המדינה הגרועה ביותר. לא וילה בג'ונגל, כמו שהישראלים אוהבים לאהוב, לא וילה בכלל (גם הג'ונגל הוא לא רק ג'ונגל), ובכל זאת בניין משותף, שיסודותיו מעורערים והטיח התקלף בו מזמן - אבל בית, אפילו לא הכי מכוער בעיר. סוריה, רוסיה וסין מכוערות הרבה יותר, גם אמריקה לא להיט.

זאת היתה שנת החרדות בארץ ההפחדות, אבל כאלו הן כמעט כל השנים כאן. גם כשהן מוצדקות, הן מכוונות לסכנה הלא נכונה; גם כשהן מציאותיות, הן מופרזות במזיד. מאז ילדותי בארץ הזאת, אני לא זוכר שנה בלי הפחדה - מסכנת ה"מסתננים" של שנות ה-50, עד אימת ה"מסתננים" של 2012, אין חדש תחת השמש הישראלית. אולי צריך כבר להתרגל לזה.

גזענות, לאומנות, אלימות, התנשאות, התבהמות ומשיחיות, ובכל זאת לא הכי גרועה. אני מתקשה להאמין שכך אני כותב, אבל זאת האמת. למרות כל אלו, מדובר במדינה נסית כמעט, חברת מהגרים שבנתה מדינה שיש לה גם במה להתגאות, מלבד מדליית הזהב באולימפיאדת הנכים, שלוש זכיות בארוויזיון, עשרה פרסי נובל והמצאת הטפטפת; אפילו יותר ממה שנכתב בחוברת המגוחכת "מסבירים ישראל", שמחולקת בנתב"ג: "כולנו יודעים שישראל משוועת לשלום... הגליל והכנרת, הטוסקנה הישראלית... ים המלח מתמודד על התואר המכובד של אחד משבעת פלאי תבל". אפילו החוברת הזאת נוגעת ללב בפתטיות שלה.

אסור גם להידרש למבחן ההשוואתי. תמיד הרי מטיחים בשמאלנים: לכו לסוריה, תכתבו על החמאס, תראו איך האמריקאים מענים בגואנטנמו. המבחן המוסרי הוא מוחלט, לא יחסי, ובו ישראל נוחלת כישלונות מחפירים, משרטטים מדינה לא מוסרית בעליל. ובכל זאת, לא הכי גרועה: החירות לאזרחיה, בעיקר ליהודים שבהם, עדיין מרשימה; היצירה האמנותית תוססת ומעולה בחלקה; האקלים נוח, החופים והנופים מרהיבים, השירים - עבריים, אפילו האנשים נחמדים, לפעמים. דיפלומטים ששירתו כאן מתגעגעים לחזור (אם לא זימנו אותם ל"שיחות נזיפה" תכופות מדי), תיירים חוזרים נפעמים (אם לא הפשיטו אותם בנתב"ג) והישראלים מדווחים בסקרים שטוב להם וגם נעים (לא כולל המחירים והמהגרים מאפריקה).

דבר מכל אלה אינו מובן מאליו; היה יכול להיות גרוע הרבה יותר - הפצצה באיראן, למשל, או קבלת "חוק הנכבה" גורף יותר. השנה הלא-רעה הזאת גם עלולה לבשר שנים רעות הרבה יותר: מכיוון שהיתה כזאת נרדמנו בה, לא עושים דבר כדי לנטרל את הסכנות האמיתיות. ובכל זאת, כמעט צפיחית בדבש, ולו לרגע מתוק אחד, בערב ראש השנה. שלשום, בליל שבת, בפארק המרהיב במדרון יפו, עם השקיעה האדומה ומאות הישראלים, ערבים, יהודים ועולים יחדיו, נדמה היה לרגע שזו אולי ארץ נהדרת, למרות הכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו