בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי פחות בנאדם

43תגובות

החל מה-15 באוקטובר יוכנסו בהוראתו של שר הפנים אלי ישי גם מבקשי המקלט מצפון סודן למתקני השהייה בדרך לסילוקם. הנחיה זו מהווה החמרה ביחס ישראל שעד כה כלאה וגירשה בעיקר פליטים מהמדינה הדרומית. בצפון סודן עדיין מוגדר מצב מלחמה רשמי, לפיכך המלצות האו"ם והחלטת עבר של מדינת ישראל אינן מאפשרות להחזיר את הפליטים לארצם. הדברים כמובן אינם מונעים את ישי מלנסות לעשות הון פוליטי על גבם של אלו ש"יביאו איתם שלל מחלות: צהבת, חצבת, שחפת, איידס וסמים" וחשוב יותר מכך, "מסכנים את המפעל הציוני". נדמה שהאורחים מסודן מתקדמים במהירות במעלה טבלת העוכרים עד שהם עלולים אף להדיח את הפלסטינים השאננים בפסגה.

דברי ההסתה נושאים איתם שאלה, עד כמה יעיל מסע הטינופת הנוכחי בפיתוח שנאה כנגד הצד השני וכיצד היא עלולה להתפתח אם לא תיעצר? לשם כך, ההסתה הישראלית כנגד הציבור הפלסטיני מציבה לנו השוואה נוחה להתדרדרות בתפיסת האחר במישור הזמן. נמצאים בהשוואה שני עמים, שני קמפיינים המקדמים דה-הומניזציה של מי שנתפסים כיריבים של הציונות - אחד מתנהל זמן קצר, השני הוא חלק מסכסוך מתמשך וגובה קורבנות שפתרונו ספק מתחבא ספק נעדר. האחד מקומי אך נח על מצע הסטוריה ארוכה של גזענות כנגד שחורים, השני ישראלי מקורי ובא בימים, הומצא ונרקח רק כאן.

מי משני העמים מצליח לעורר יותר את שנאתנו? לכל עם יתרונותיו. הפלסטינים קוראים לנו לשולחן המשא ומתן ביד אחת, ובשנייה מקדמים באו"ם בחוצפת אין קץ את הקמת מדינתם. הפליטים, לעומת זאת, מנקים את אסלותינו ביד אחת, ובשנייה, אם להתשמש בדבריהם של ישי, מירי רגב ואחרים, אונסים את נשותינו, מסרטנים את מדינתנו, וגונבים עבודות שכל ישראלי היה רוצה לעשות כמו שטיפת רצפות, קיצוץ ירקות וסיעוד קשישים. הקרב צמוד להחריד. אלה קוראים להשמידנו בכוח הזרוע והדיפלומטיה, ואלה בכוח הספונג'ה.

מחקר שנעשה על ידי ביחד עם ד"ר עירן הלפרין וד"ר תמר שגיא מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ניסה להשוות את היחס של ישראלים לפלסטינים ולפליטים סודנים. נבדקים התבקשו לקרוא כתבה על אם ובתה – במקרה אחד פלסטיניות ובשני סודניות – אשר עתידות להיות מגורשות מהמדינה, ולאחר מכן בחנו אספקטים שונים בדעת הציבור כלפיהן והקבוצה שממנה הן מגיעות.

הנתונים העלו, כי רגשות שלילים כמו שנאה, כעס ופחד התעוררו ברמות גבוהות הרבה יותר כנגד האם והבת הפלסטיניות. אולם, הנתון המעניין מאוד בהתייחס לקבוצת החוץ, הייתה התשובה לשאלה "עד כמה אתם רואים אותם כבני אדם". על כך השיבו נבדקים בנחרצות כי פלסטינים אנושיים באופן מובהק פחות מסודנים.

מבלי להתייחס לעוצמת הגזענות שקיימת בתשובה שאינה "אנושיים בדיוק אותו דבר כמונו וכמו כל אדם אחר בעולם", מעניין לראות עם שחי בשכנות לציבור הישראלי, חולק שורשים דומים, מדבר שפה דומה, נראה דומה ובעל חתימות גנטיות הדומות יותר לישראלים מכל עם אחר בעולם - ועדיין נתפס כפחות אנושי מאחר. עוד מעניין לראות איך שנים של הסתה מאפשרת לישראלים לדחות את הגזענות הבינלאומית כנגד שחורים ולהתרכז דווקא בחוסר אנושיותם של שכניהם. הזמן משחק תפקיד חשוב במשוואה. ביטויי ההסתה הישראלים כנגד האזרחים הפלסטינים הפשוטים – לא טרוריסטים או מנהיגים – נמשכו זמן רב כל כך וזורמים כה עמוק בשורשי התרבות הישראלית עד שכל השנאה וההסתה של ישי, רגב ואחרים אינה מצליחה אפילו להתקרב לה.

תוצאות מעניינות נוספות הגיעו דווקא כשהתבקשו הישראלים להתייחס לחברה הישראלית. לאחר שקראו את סיפור גירושן של האם והילדה הפלסטיניות, דיווחו נבדקים על פטריוטיות גבוהה יותר, גאווה גדולה יותר במדינת ישראל וקשר חזק יותר לישראלים ויהודים אחרים מאשר כאשר קראו על האם וביתה מסודן. כך למרבה האירוניה, לא רק שאנחנו חושבים שהפלסטינים פחות בני אדם, עצם המחשבה על גירושם, גורמת לנו להרגיש יותר ישראלים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו