בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום כיפור לא יכפר

58תגובות

ליהודי שומר מצוות המצב לכאורה פשוט: יום הכיפורים, כך "השולחן ערוך", מכפר על עבירות שבין אדם למקום. הוא איננו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אלא אם ריצה ופייס אותו. גם לנפגע נקבעה הלכה: אם חברו יבקש מחילה, מצווה להתפייס עמו. נוסחה חסודה משהו, שאינה מתמודדת עם האופי המורכב והמסובך של המין האנושי ומתאימה, גם זאת בספק רב, לעולם ישן, שבו היהודי חי בסביבה הייררכית, שמרנית ומנותקת, שמריבות אישיות ופרובינציאליות הן המעסיקות בעיקר את הפרט והקהילה.

ומה על ימינו, שבשל זרימת מידע בלא גבולות פעמים רבות אין הפוגע מודע כלל לכך שפגע, אינו יודע מי נפגע ובשל מה?

לשומר מצוות קיימת - גם אם היא מוגשמת בעיקר במישור המילולי הסימבולי - חובה דתית לפייס את חברו. בקהילה החרדית, החרד"לית ואף הדתית קיימת גם דמות הרב. לפעמים הרב מסתפק בניתוח, לפעמים מייעץ, ובמצבים רבים גם פוסק. ומה ביחס לאדם החילוני? לאישיות בעלת אופי הומני, הסליחה והפיוס על רקע אישי הם חלק מהמהות, ופתוחים לפניה תחליפים למצוות השולחן ערוך. אדם כזה אינו זקוק למועדים קבועים (יום הכיפורים, למשל) או לריטואלים (מצוות) מחייבים. החלופה להלכה, במיוחד למצוות שבין אדם לחברו, היא בעיקרה מוסרית אינטואיטיבית. זאת ועוד, למי שאינו שומר מצוות אין סמכות-על, שתורה לו כיצד ינהג במצבים אישיים עדינים ומורכבים. חבר, בן משפחה, פסיכולוג, או יועץ נישואין אינם תחליף לסמכות.

אך ראו זה פלא: אף שהאדם הדתי עמוס במצוות של "עשה ואל תעשה" שבין אדם לחברו, קשה למצוא הבדל מהותי בין התנהגותו לבין התנהגות החילוני. שנאת זרים, למשל, חוצה מחנות. רבנים מסוימים, שתלמידים להם הרבה, אף פוסקים פסקים, כמו בעניין האיסור להשכיר דירות לסטודנטים ערבים בצפת, שהדעת, גם של האדם הדתי שהפנים ערכים אוניברסליים, אינה סובלת.

סדר יומנו העמוס, הסוער, המלא מחלוקות קיומיות, דוחק את ההתמודדות עם הבעיות שבין אדם לחברו לתחתית סדר היום הציבורי. וגם אם הן עולות מפעם לפעם לראש התודעה, כמו במחאה החברתית - קשה לזהות שינויים מהותיים בהתנהגותנו במישור זה. בעיקר משום שאלה שהצליחו להעלות את הדיון לראש סדר היום השתמשו במניפולציות, שזוהו עד מהרה, לקידום מטרות פוליטיות בתחומים אחרים, שאין עליהם הסכמה, ולניגוח יריבים.

אבל, יהיו מי שיעירו, גם אם נקבל את ההנחה הכמעט אקסיומטית, כי יצר לב האדם רע מנעוריו - החברה האנושית, במיוחד בדורות האחרונים, התקדמה התקדמות דרמטית. לכן יש להתייחס למפגשי פיוס בין דתיים לחילונים, להפגת מתחים בין יהודים לערבים ובין ימין לשמאל, כאל אקטים, אמנם סמליים, שיש להם השפעה גם מחוץ למעגל האנשים המעטים שבאופיים הם שוחרי פיוס. כך גם בעניין המחוות המרגשות כלפי פליטים ומהגרי עבודה.

אך כדי לקדם שינויי עומק מהותיים יש צורך לשנות את אורחות חיינו. אם תרצו, את אופיינו הלאומי. וחוששני, שהנפש הישראלית המצויה, בין דתית ובין חילונית, אינה בשלה לכך. גמר חתימה טובה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו