הגם נתניהו במשוגעים

יוסי שריד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי שריד

הפרשנים שאוכלים מפי הסוס, מעידים עליו שהוא אינטליגנטי. אך מה בצע באינטליגנציה סוסית אם התוצאה היא לגמרי חמורית. אמנם הוא שהעלה על ראש הדאגה הבינלאומית את כאב הראש האיראני - ייאמר לזכותו - אלא שבינתיים נזעקים דווקא אליו קרובים ורחוקים ומפצירים בו שיירגע; פן יקפוץ מהחלון הגבוה ונתרסק.

משהו לא מסתדר כאן: הרי הנשיא הזה - הוא ולא אחר - נתן לנו את כל מבוקשנו, ובקשות יש לנו תמיד ולמכביר. אפילו כיפת ברזל, בלעדיו, היתה נשמטת מעל ראשנו החשוף ככרוב. מה עוד תעשה אמריקה לבעלת בריתה ולא עשתה: האם לא עבר הממשל על מידותיו כשעבר על עמדותיו, והטיל וטו על מדינה פלסטינית כחברה באו"ם, שהוא עצמו תומך בהקמתה? האם לא עצם עין למראה הבנייה בהתנחלויות, שהוא רואה בה כמונו פעילות אלימה, בלתי חוקית, ומרחיקת הסדר? האם לא דאג למחסורנו גם בתקופה של מחסור וקיצוצים, ולא חסך מאתנו דבר?

זה הנשיא, שקיבל את פניו של ראש הממשלה בכל פעם שהלז קפץ לאמריקה כדי לנאום נאום יפה, לגעור במארחיו, ולהטיף מוסר לכל העולם. והוא עשה זאת, המארח, למרות שהוא לא סובל את האורח, ולא מאמין למלה אחת שלו.

משהו כאן לא הגיוני ומאוד לא הגון: מי כבנימין נתניהו האינטליגנטי יודע, שישראל בלי אמריקה היא אסופית. והוא יודע, שבלי אמריקה אין התקפה על איראן, כי ישראל לבדה פשוט לא יכולה. והוא צריך לדעת, שהרוב היהודי תומך בברק אובמה, וקשה לו להבין מה ביבי רוצה מהחיים של נשיאם, שחייו קשים בלאו הכי, ומשוגעי כל העולם מתאחדים נגדו; הגם נתניהו במשוגעים? וכל אמריקה זוכרת את אשר עשו לה מלחמותיה האחרונות, ודי לה.

ודווקא ביום השנה לאסון המגדלים, וביום שנרצחים ארבעה דיפלומטים, ובשעה שתבל ומלואה בוערת - דווקא אז מתנפל נתניהו על מיטיבו כמתאבד שיעי.

משהו כאן חסר שחר: לא מתקבל על הדעת, שמביני דבר, מבית ומחוץ, מתנגדים למתקפה ישראלית עכשיו, ואילו נתניהו בוחר לתקוף את מעוז הסיוע והתמיכה האחרון שלנו.

התעלומה הזאת מחייבת אותי לחקור במופלא ממני ומכם. מעולם לא הייתי חסיד של תיאוריות קונספירציה, כי מה שנראה כקונספירציה אינו אלא צירוף מקרים ביש או סתם טמטום. ופתאום אני חשדן בעל כורחי.

אולי אין לנתניהו ברירה, אולי הוא מחויב לנהוג בשיגעון, אולי הוא אנוס על פי תכתיב, שנועד להפיל את אובמה בכל מחיר, גם על חשבון אינטרסים ישראליים חיוניים. אי אפשר עוד להחביא את החוט המשולש - מיט, ביבי ושלדי. ואי אפשר להעלים את רווח המיליארדים, שצפוי לאדלסון אם ייבחר רומני לנשיא ויגשים את מדיניות המס שלו; כך חשפו השבוע סוכנויות הידיעות. ואנחנו לתומנו חשבנו, שרק טובת ישראל היום ומחר עומדת לנגד עיניו, ותרומתו למיט בסך 100 מיליון דולר היא לשם שמים בלבד. כמה פעמים נתבדה עד שנתבגר.

הקשר הממוני הטרנס-אטלנטי מנביט במוחי רעיון; לו ניתן להחליף ביניהם - כמו הצרחה על לוח שחמט: אמריקה הרפובליקאית תקבל את נתניהו, וישראל הליברלית תקבל את אובמה. זה האיש שלנו ובשבילנו, שמשתדל לשמור על הראש - וגם על לב מעט - במציאות חמומה ושטופת מוח. רעיון די טוב, אבל מגוחך למדי: איזה סיכוי יש למועמד כאובמה להיבחר אצלנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ