בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק הפחדן

15תגובות

מרתק להתבונן במחלוקת רוויית מתח בין ישראל לארצות הברית - בנוגע להצבת קווים אדומים בפני איראן - דרך משקפי עולם התוכן המרתק והמסעיר דמיון של תורת המשחקים. תורת המשחקים, למרות היותה דיסציפלינה מתמטית ביסודה, נחשבת לסיפור הצלחה דווקא בתחום מדעי החברה, ובעיקר במערכות מתקדמות לעיצוב מדיניות בתחום החוץ, הביטחון והכלכלה. למעשה מדובר בחקירה מופשטת של דרכי הניתוח שבהן מעצבי המדיניות משתמשים בסיטואציות אסטרטגיות ובמצבים המאופיינים במיקוח, בדילמות ובעימותים - תוך כדי הדמיית המצבים למשחקים והדמיית מקבלי ההחלטות לשחקנים.

ישראל מבקשת מארה"ב להציב לפני האיראנים קו אדום וברור, שאם לא כן, כך היא מרמזת, ייתכן שתיאלץ לצאת לבדה לעימות חזיתי עם איראן, על כל המשתמע מכך. האיראנים, מצדם, אינם מביעים כל נכונות לסגת מפרויקט הגרעין שלהם. העיניים נשואות לפיכך לוושינגטון ולירושלים: מי מהן תפעל קודם - כיצד ומתי?

אחד המשחקים המשמשים מטאפורה להצבת אולטימטום תוך כדי איום בעימות ישיר וחזיתי הוא "משחק הפחדן" ("שפן"). כללי המשחק פשוטים וברורים: שני נהגים נוסעים במהירות גבוהה זה מול זה על מסלול צר, לקראת התנגשות חזיתית. הראשון מהם שיסטה מן הכביש יפסיד בנקודות וייחשב לפחדן. הנהג שיישאר על הכביש בלי לסטות ינצח בנקודות וייחשב ל"גבר". סטייה מהכביש מתרחשת כאשר צד אחד מקבל את התכתיבים שמציב בפניו הצד השני. אולם אם איש מהם לא יקבל את תנאי הצד שמנגד ולא "יסטה" - או אז תתחולל התנגשות חזיתית, העלולה להיות קטסטרופלית לשניהם.

ההנחה היא, שהנהגים הם יצורים תבוניים ולכן אף על פי שיעדיפו לנצח במשחק, אם בכל זאת ייגזר עליהם להפסיד - הם יעדיפו לקבל את תנאי הצד שמנגד ולהפסיד בנקודות ולא להגיע להתנגשות קטסטרופלית.

והנה, ישראל דורשת מהאמריקאים לייצר מסלול התנגשות כזה מול האיראנים, תוך כדי הצבת קווים אדומים ברורים, המהווים אולטימטום. מהלך זה, סבורים בוודאי בישראל, יהיה אפקטיבי שכן הכוחות אינם שקולים: ה"קורקינט" האיראני לא יוכל לעמוד בהתנגשות עם ה"סמיטריילר" האמריקאי. אלא שהאמריקאים מסתייגים ואף טוענים כי הדבר לא יועיל. מה עומד בבסיס הסתייגותם?

בוושינגטון מעריכים, כי בשלב זה קיימות דרכים אפקטיוויות נוספות להפעיל לחץ על איראן, בלי להסתכן בהכרח בהתנגשות חזיתית. בנוסף, הסתייגותם קשורה כנראה לגורם ההרתעה: הדרך היחידה שבה כל אחד משני הנהגים יכול לגרום לנהג שמנגד לסטות מן הכביש היא לשוות לעצמו דימוי של הולך על הסף, נחוש ומטורף, המוכן בכל עת להתנגשות על כל המשתמע ממנה. מרגע שהאמריקאים יעטו על עצמם דימוי כזה, לא תהיה להם דרך חזרה והם יהיו תלויים לחלוטין בהתנהלות האיראנית. שכן אם יסירו בשלב כלשהו את האיום או יבחרו שלא לממש אותו - יאבדו לחלוטין את כושר ההרתעה שלהם, דבר שכמעצמה הם אינם יכולים להרשות לעצמם.

לכן, כל עוד בוושינגטון מעריכים שקיימות חלופות אפקטיוויות להפעלת לחץ על איראן - סביר להניח, כי יעדיפו להימנע ממערכת דיכוטומית של "מתנגשים או סוטים", העלולה לחשק אותם למסלול של התנגשות ידועה מראש, או לחלופין להביא לפגיעה ממשית בכושר ההרתעה שלהם.

ד"ר הופמן הוא מרצה בבית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו