בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעון החושך

179תגובות

תנחומים לעם ישראל עם רדת האפילה השנתית עליו. הרי לימי הזיכרון הממלכתיים ולארבע התעניות ההלכתיות הצטרף מזמן יום אבל לאומי לכל דבר ועניין: אותו מועד אבסורדי ומוקדם להחריד שבו מוחל כאן "שעון החורף". בפתח הדיון ראוי להפסיק לכנות אותו כך; אין שום דבר חורפי באוויר הישראלי של סוף ספטמבר. השם הראוי הוא שעון החושך.

לצד תוגה גדולה, שעון החושך מרתק אותי, כמעט מטיל עלי כישוף. זה נובע מהיותו איוולת מוחלטת, טהורה. מקרה מבחן שכאילו נוצר בתנאי מעבדה: מדינה מדברית לוהטת ושטופת שמש, שמתעקשת שנה אחר שנה להתמסר לידי כוחות האופל בניגוד מוחלט לאינטרסים המגוונים שלה ושל יושביה. להתעמקות בסוגיה, לניסיון המתמשך להבין לעומק את מערך הכוחות שמאפשר חידלון לאומי שכזה, יש כנראה לא רק ערך עיתונאי אלא תרפויטי.

מרבית הישראלים עוברים מול שעון החושך תהליך אבלות, על כל שלביו המוכרים ברפואת הנפש: תחילה הלם (מחודש כמובן, שעון החושך המוקדם מפתיע אותם בכל שנה), אחר כך זעם נורא ומוצדק, אז האשמות ופורקן (עצומות, סטטוסים בפייסבוק), ולבסוף השלמה; החיים ממשיכים גם עם שעת אור אחת פחות. מכיוון שאנו מצויים כעת בשלב ההאשמות, חשוב להבין אל מי אסור להפנות אותן. החרדים לא אשמים בשעון החושך, ואין סיבה להפוך אותם לשעיר לעזאזל.

בשלהי המלחמה הקרה הביע כוכב הפופ סטינג משאלת לב להפשרה ושלום כשהוא מסתמך על ההנחה ש"גם הרוסים אוהבים את הילדים שלהם". ובכן, גם החרדים אוהבים את הילדים שלהם. יש להם הרבה ילדים, ושעת אור נוספת בכל ערב משרתת אותם בדיוק כמו את החילונים. גם החרדים משלמים חשבונות חשמל שמתנפחים עקב שעת תאורה מיותרת, ובניגוד לחילונים נחוצה מאוד למשק הבית שלהם עוד שעת עבודה לפני כניסת השבת והחגים.

לכן כשאלי ישי מקדים את שעון החושך, הוא לא עושה פוליטיקה סקטוריאלית. בפוליטיקה כזו נבחר הציבור דואג לסקטור מסוים על חשבון קהלים אחרים. זו אולי פוליטיקה מגונה, ודאי לא ממלכתית, אבל אפשר להבין את ההיגיון שלה. אלא שכאמור, בהחלת שעון החושך פוגע ישי גם באוכלוסיה החרדית. קשה לקחת ברצינות את חצאי הנימוקים המגומגמים אודות הקלה על הצמים ביום כיפור. הם נשמעים יותר כמו בדיחה, ולא מהמוצלחות שבהן. יום כיפור נועד להקשות על היהודי המאמין, לא להקל עליו. זו המשמעות של תענית. ובכל מקרה הרי לא יתכן שהקדמת סיום הצום בשעה אחת, שקולה כנגד הפגיעה הרציפה באיכות החיים בחודש ויותר שאחריו.

גם הטיעונים בדבר הקדמת תפילת השחרית תמוהים. עמיתי נחמיה שטרסלר הזכיר כאן כבר את המוני הדתיים והחרדים שחיים באירופה ואמריקה, ומסתדרים עם תפילות השחרית של ספטמבר ואוקטובר גם כשאלו כפופות לשעון הקיץ של חצי הכדור הצפוני. מעבר לכך, נחוץ כנראה להזכיר שוב שעול מצוות כשמו כן הוא. מדובר בעול. כאשר אדם בוגר לוקח אותו על עצמו, הוא אמור להתמודד גם עם אי נוחות שכרוכה בביצועו.

אבל השר ישי מתעלם מטיעונים הגיוניים. ייתכן שזו שפה שאינה מדברת אליו, אפילו כשהיא נוגעת גם למאזן הרווח והתועלת של ציבור הבוחרים הישיר שלו. במקביל, הוא פוגע אנושות גם בשאר אזרחי ישראל ובמשק הישראלי. את כל זה הוא עושה בשבתו כשר הפנים, כלומר כממונה הממשלתי הבכיר על חיי היומיום של הישראלים. המדובר באחריות כבדה למדי שהוא עומס על כתפיו; לבטח נדרשת לה סיבה טובה.

זו שאלת השאלות כשבוחנים איוולת: למה? מכיוון שקשה מאוד להגיע לתשובה סבירה, יש שמוצאים פתרונות דחק. למשל מי שטוענים כי אלי ישי עושה כך מאותה סיבה נושנה שכלב מלקק את מבושיו – פשוט כי הוא יכול. עמיתי רענן שקד הוסיף - במסגרת קמפיין עיתונאי שניהלנו בנושא לפני שנתיים - עוד דימוי מעולם החלציים הכלביים, ולפיו שעון החושך הוא בבחינת סימון טריטוריה של ישי, באמצעות השתנה שנתית על החילונים. אלו טענות חריפות, שהדעת מתקשה לקבל, בעיקר לאור העובדה שמהגשם הזה נרטבים גם בני חסותו החרדים.

לכן פניתי כבר אז לישי ותבעתי הסבר. נסעתי לכנסת, הצלחתי לפרוץ את חומת מלחכי הפנכה המעונבים שלו, ושאלתי אותו ישירות למה הוא עושה לנו את זה. ישי אינו טיפוס אמיץ במיוחד. הוא גיבור בעיקר על חלשים (זרים, מהגרים, פליטים), רצוי ממרחק ביטחון. לנוכח הפנייה הישירה שלי הוא מלמל כמה מילות התחמקות ומיהר להימלט לחדר צדדי. כשהלכו והתרבו השאלות, ולרגע נראה היה שטבעת השפיות הישראלית סוגרת עליו, הוא הקים ועדת בובות בראשות דב קהת, שמסמסה את העניין ככל יכולתה ולבסוף הציעה מתווה אבסורדי שימשיך להחשיך את ישראל חודש ויותר לפני שאר העולם המערבי.

לנוכח תוצר כה הזוי ולא מנומק של עבודת מטה מטעם ועדה ממלכתית, ראוי לעלות שלב בדיון. מוקד העניין לא צריך להיות ה"למה", אלא ה"איך". כיצד ייתכן שטירוף המערכות הלאומי הזה ממשיך, בניגוד מוחלט לשכל הישר ולרצון מרבית האזרחים ואפילו חלק מנבחריהם. הרי שולחנות הכנסת מאיימים לקרוס מרוב הצעות חוק סיעתיות ופרטיות להסדרת חילופי השעון בסוף אוקטובר או בשבוע הראשון של נובמבר. ובכל זאת הכל תמיד תקוע, ממוסמס איכשהו עד לשנה הבאה, שבה שוב יורד החושך וחוזר מחול הבכי והנהי.

לו הייתי אדם מאמין, הייתי רואה באלי ישי שליח ששוגר אלינו מלמעלה כדי להציב בפנינו מראה. מה שנשקף מהמראה הוא חוסר יכולת מובהק של חברה לקדם את האינטרסים של הפרטים המרכיבים אותה; התנוונות מוחלטת של המערכות השלטוניות; קריסה של המודל הדמוקרטי הבסיסי, שלפיו ניתן לעשות שימוש באמצעים פוליטיים ואלקטוראליים כדי לכפות על המציאות את רצון הרוב ואת "הטוב הכללי". שעון החושך חושף בפנינו מדינה ששקעה לתהום, ואינה מסוגלת עוד לצאת לאור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו