בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטירוף נעצר בגבולות ישראל

66תגובות

מתוניס ועד חרטום, מקהיר ועד ג'קרטה - הזעם נגד ארצות הברית שוטף את הרחובות. שגרירויות אמריקאיות מותקפות, אנשי סגל נרצחים ודגלים אמריקאיים עולים בלהבות על רקע קריאות "אללהו אכבר". כל אלה נראים בעיניים מערביות כמו טירוף. איך אפשר להסביר את התפרצות הזעם הזאת, הסוחפת את העולם המוסלמי, שלכאורה הצית אותה סרטון וידיאו אידיוטי שהועלה באינטרנט, אך ברור ששורשיה נטועים עמוק ברגשות שנאה וכעס עצומים?

הטירוף הזה נעצר, כך נראה, בגבולות ישראל, או למען הדיוק - כמעט נעצר לידם. היו כמה אירועים שגרתיים של יידוי אבנים בהר הבית אחרי תפילות יום שישי, והפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית (שהיה צריך להוציאו אל מחוץ לחוק כבר לפני שנים) הפגין מול שגרירות ארה"ב בתל אביב (שהיה צריך להעבירה לירושלים כבר לפני שנים). התנועה האיסלאמית לא הצליחה לארגן הפגנה בקרב הבדווים בנגב, ובעכו נערכה הפגנה קטנה. אבל שום דבר מכל אלה לא היה רציני.

איך קרה שהפגנות הזעם הגדולות פסחו על ישראל, אף שיש בה אוכלוסייה ערבית גדולה, שרבים מבניה הם מוסלמים אדוקים? זו שאלה מסקרנת, שתשובתה קשורה אולי לתהליך המודרניזציה ההדרגתי העובר על אזרחי ישראל הערבים. פואד עג'מי, המזרחן האמריקאי הנודע, שיעי יליד לבנון, התייחס לשאלה "מדוע העולם המוסלמי נעלב בקלות כה רבה" במאמר שכתב לא מכבר ב"וושינגטון פוסט". לדבריו, "המודרניות תובעת נכונות למחול על עלבונות, והנכונות הזאת היא משהו שעדיין חסר לעולם הערבי המוסלמי... הכאב ותחושת חוסר הביטחון של הערבים לנוכח האופן שבו שופט אותם העולם שבחוץ נובעים מתחושת עלבון עמוקה ומתמשכת. תהום מפרידה בין מעמדם של הערבים בעולם כיום לבין ההיסטוריה המפוארת שלהם, ומהבחינה הזאת קל להבין את גאוותם הפגועה".

מהפרספקטיבה הזאת אפשר להבין מדוע הערבים בישראל לא נתקפו באותו טירוף פנאטי הסוחף בימים אלה את העולם הערבי. ב-64 שנות חייהם בישראל - מדינה דמוקרטית ומודרנית - הם עברו תהליך מודרניזציה הדרגתי, ואם תרצו, מערבי. כמו רבים מאתנו, אין הם אוהבים שמעליבים אותם, אבל רובם יכולים לספוג זאת בלי להתפרץ בזעם פראי.

זו אינה טעות. מדי יום תופסים צעירים ערבים-ישראלים עמדות בכלכלה הישראלית - כרופאים, רואי חשבון, עורכי דין, מהנדסים, אנשי מכירות - ומספרם הולך וגדל. מספר הצעירים הערבים המתנדבים לשירות לאומי ואפילו לצה"ל, עולה. אף שזה אולי לא מוצא חן בעיני חלק מהפוליטיקאים שלהם, הם הופכים בהדרגה לחלק בלתי נפרד מהכלכלה הישראלית ומהחברה הישראלית. והם עוברים תהליך של מודרניזציה, אותה מודרניזציה שכה מאחרת להגיע לעולם הערבי.

ממשלת ישראל חייבת לעשות מאמצים נחרצים, כדי להאיץ את התהליך הזה. הוא מועיל לערבים וליהודים כאחד. לצה"ל יש כאן תפקיד חשוב מאין כמוהו. חבל שאחרי שבועות מעטים, שבהם עמד השירות הצבאי במרכז הדיון הציבורי, הנושא כמעט נשכח. ואולם, הוא רלוונטי כעת בדיוק כשם שהיה אז וחייבים להחזיר אותו לתודעה. לא יהיה שילוב אמיתי ללא שירות שווה לכולם.

ואולי, ממש אולי, ככל שתהליך שילובו של המיעוט הערבי-ישראלי בתוך החברה הישראלית יצבור תאוצה, יקרין המהפך של החברה הערבית-הישראלית גם אל האוכלוסייה הערבית במדינות השכנות ויסייע לדחוף את העולם הערבי אל העידן המודרני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו