בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורשת גולדה עוד בועטת

169תגובות

גולדה מאיר מתה מזמן, כמותה גם משה דיין. אלופי צה"ל כבר לא מחנים את ה"ואליאנט דארט" שלהם על המדרכה בכניסה לסטקייה של אלי רונן בכיכר מלכי ישראל בתל אביב; הם כבר לא אוכלים על חשבון הבית, כראוי לבני אלים, ועשן הסיגרים שלהם כבר לא מכסה על תמונותיהם, שעיטרו את קירות המסבאה. האלופים הפכו לחיילים אלמונים, ובכל זאת, דבר לא השתנה מאז המלחמה הנוראה ההיא, מלחמת יום הכיפורים, שאף פעם לא די לה בקינות ובסיפורי גבורה.

מאיר מתה כאשה מרת נפש בחורף 1978 ורוחה ומורשתה חיות ובועטות, עכשיו יותר מתמיד. קול האשה שייצגה טוב מכולם את השחץ הישראלי בוקע עכשיו מגרונם של רבים, כפי שכבר מזמן לא בקע. מהמועמד מיט רומני ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו; משר החוץ אביגדור ליברמן ועד ההוגה המדיני בוגי יעלון, שיודעים ש"אין פתרון"; מיו"ר מועצת יש"ע דני דיין, המאיים להתפקע מרוב שביעות רצון עצמית, ועד פרשני ה"אין פרטנר" - כולם מדברים גולדה.

אין עוד מדינאי ישראלי שחותמו הוטבע כה עמוק בד-נ-א הלאומי. אין עוד תורה מדינית שהונצחה כתורת המלכה-האם הזאת. במטבחה היא רקחה את רוח הרהב וזו לא פסה עד היום, תורת הזמן שפועל לטובתנו. היא התנשאה על המזרחים ואלו שמו קץ להגמוניה השלטונית של מפלגתה. היא התנשאה על הערבים, ואלו הביאו לאם כל המלחמות, עם 20 אלף הרוגי שווא בשני הצדדים. וראו זה פלא: לא דוד בן גוריון, אפילו לא מנחם בגין - דווקא ראש הממשלה הכי כושלת בתולדותינו היא שמורשתה נשמרת בדבקות שכזאת עד עצם היום הזה, כאילו לא היו הדברים מעולם.

גם עכשיו המצב טוב, והזמן, הו, הזמן, פועל לטובתנו. אין ערבים ואין פיגועים, הכל בסבבה. רומני-נתניהו אומרים שאין עם מי לדבר ואין על מה, מקהלת הפרשנים עונה להם כהד. ברמאללה יושב צמד המנהיגים הפלסטינים המתון ביותר בכל הזמנים - ולנו אין עם מי לדבר. הפיגועים חדלו כמעט כליל - ולנו אין על מה לדבר. רוב הישראלים כבר אומרים בסקרים שהם בעד שתי מדינות, כמותם אפילו ראש הממשלה, אבל לא כאן ולא עכשיו. שלשום זה היה כי אין עם פלסטיני, אתמול בגלל הטרור, היום בגלל האביב הערבי ומחר בגלל אל-קאעדה שיגיע לאזור. "ואיך בלי כאב, הזמן", כתב פעם יהודה עמיחי, אבל הישראלים לא קוראים.

וזו התורה, על רגל אחת: שלושה מיליון וחצי פלסטינים ימשיכו לחיות לנצח ללא מדינה וללא זכויות אזרח. למה? כי נתניהו-ליברמן-יעלון החליטו כך בעבורם, כי אין להם פתרון. מדי פעם ישתפר מעט מצבם, כמו עכשיו, מדי פעם יוחמר, ובכל מקרה הם לעולם לא יעזו להתנגד עוד, לא להיאבק ולא להתפוצץ. אין המאה ה-21, אין עולם, אין משפט בינלאומי ואין היסטוריה שמלמדת שאין דבר כזה. הכיבוש יימשך לעד, הפלסטינים והעולם יכילו אותו, והזמן יפעל לטובתנו. כך בדיוק דיברו אז. נאצר מחכה לרבין, איי, איי, איי, ושארם א-שייח בלי שלום. השחצנות הזאת אפילו לא קופאת על שמריה. עכשיו היא כבר מכוונת גם נגד אמריקה, זו שהצילה את ישראל במלחמה ההיא - בעוד לקח שלא נלמד.

הבורסה המדינית חווה עכשיו עליות שערים ירקרקות: שקט יחסי, שגשוג כלכלי ועולם מבליג. כך בדיוק היה המצב ערב המלחמה ההיא. איש לא דימיין אז, שבתום כשש שנים בלבד יאיים צבא היחפנים של 67' להביס את הצבא הכי-הכי. גם עכשיו קשה לדמיין את זה. לחץ בינלאומי שישראל לא תעמוד בו, או שפך דם שלא ידענו כמותו - סוף הכיבוש בוא יבוא. קשה לדמיין זאת עכשיו? נא להיזכר בשנים ההן אז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו